ביער החשוך

עָקַבְתִּי אַחַר הַחֲלוֹמוֹת
מְסַמֵּן מַּסְלוּל
בְּשַׁבְרִירִים שֶׁל אוֹתִיּוֹת
שֶׁקָּרַעְתִּי מִדַּשׁ בִּגְדִי
חֲתִיכוֹת כְּמֵהוֹת
בֵּינוֹת גִּזְעֵי לֵּב.

עִם בּוֹא גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן

כְּשֶׁנִּסִּיתִי לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתַי
מָצָאתִי כִּי צִּפּוֹרִים
אָכְלוּ אֶת פֵּרוּרֵי חַיַּי
הִתְעוֹפְפוּ אֶל אֶרֶץ אַגָּדוֹת.

בָּאָבְדָנִי,
עֵת הִקִּיף אוֹתִי הַשְּׁחוֹר
השְׁתַּחְרְרוּ גַּרְגִּירֵי אוֹר

כְּסַבְיוֹנִי גַּחְלִילִיּוֹת
לִזְרֹעַ סִימָנֵי דֶּרֶךְ חֲדָשִׁים
בְּזִכְרוֹנוֹת.