ענת.........צעקתי לעבר הספינה המתרחקת מהמזח,
דימעה נשרה על לחיו, וליבו התכווץ בבית החזה,
טרם הספיק לומר לה עד כמה הוא אוהב אותה,
היה זה הקיץ שלא ישכח כל חייו,
אך הגורל גרם לפרידה העצובה הזו,
נזכר אייך תחת עץ השיקמה ישבו ונשבעו אחד לשני,
ששום כוח בעולם לא יצליח להפריד בינהם,
ונשבעו אמונים זה לזו, כבר תכננו אייך תיראה משפחתם,
חלמו על הבית עם הגג האדום ,וגינה מלא וורדים,
אך ביום בהיר אחד הכל נקטע, הרגש הפך לכעס ואפילו לשינאה,
הכל החל ביום שהוזמנתי לביתה של ענת לארוחת צהריים,
התכוננתי למפגש הזה עם בני משפחתה , ומאוד התרגשתי,
התגלחתי למשעי,והתזתי את הבושם הכי יקר שלי על מנת להריח
ולא להסריח,
אפילו את מכונית הספורט שלי מירקתי והברקתי,
כי זכרתי שגם ניקיון הרכב משאיר רושם,
קניתי בקבוק יין טוב להוריה, ולענת קניתי זר ענק של וורדים כמו שאהבה בצבע אדום,
ישבתי לי על מרפסת ביתי וחיכיתי לשעה הנקובה למפגש,
הזמן כאילו עצר מלכת ועבר לו לאיטו, ככה זה שמחכים למשהו או מישהו,
שהגיעה השעה נכנסתי למכוניתי ונסעתי במעלה הגבעה
לעבר ביתה של ענת אהובתי, למרות שהיום לא היה חם אלא יום סתווי אופיני , הרגשתי שאני מזיע מהתרגשות,
מרחוק ראיתי את ביתה של ענת ראיתי אותה מחכה לי ליד השער
הגדול של ביתם , ראיתי את אביה ואימה יושבים על המרפסת
אביה עישן את מקטרתו ואימה היתה משוחחת עם אחותה הצעירה של ענת, שני אחיה הקטנים שיחקו בכדור על המדשאה
הענקית שבחזית הבית, הגעתי לשער עצרתי את המכונית ויצאתי לקראת ענת שחיכתה לי, שראתה אותי חייכה ורצה אלי שאושר נסוך על פנייה היפיפיות וקרני השמש פיזזו בשערה הבהיר,
מלאכית משמיים ממש, התחבקנו ונשקתי לה על שפתייה,
היא לחשה על אזני לא נעים תפסיק כולם מביטים, עניתי לא אכפת לי אני אוהב אותך ורוצה שכולם ידעו ויראו,
באותו זמן לא ידעתי ולא חלמתי שזו תהיה הנשיקה האחרונה,
אילו רק יכולתי להחזיר את הזמן לאחור,
נכנסו שנינו למכונית ונסענו לעבר הבית הגדול,
ושם התחילו צרותי .............
ונכנסנו לתוך הבית,
הבית היה מפואר בצורה שאפשר רק לחלום,
ענת הובילה אותי לחדר האורחים שם היתה ממוקמת לה פינת ישיבה,
מה תשתה היא שאלה? תה? קפה?
קפה השבתי לה והיה החלה פוסעת לעבר מגש עם ספלים שהיה על השולחן,
תוך כדי פסיעתה עקבתי אחריה במבטי הערצה שנבעו מתשוקתי ואהבתי אלייה,
היא מזגה לי ספל קפה ולעצמה מזגה ספל תה, וניגשה וישבה לצידי,
תוך כדי שאנו משוחחים ומידי פעם אני "מגניב" לה נשיקה או סתם "נגיעה" נכנסה אימה לחדר והודיעה שארוחת הצהריים ערוכה ומוכנה, ואנו מוזמנים להסב לשולחן,
ענת הושיטה לי את ידה וחשה ברעידותי, אל תתרגש ותתבייש אהובי כך אמרה לי אתה עומד להיות חלק מהמשפחה הזו,
אתה חלק ממני ולכן גם חלק מהם, בוא איתי וניגש לשולחן
אחזתי בחוזקה את ידה ופסעתי אחריה לטרקלין ענק שבמרכזו עמד שולחן שהיה ערוך בכלי פורצלן, ומטעמים לרוב היו מונחים עליו,
אתה יושב פה לצידי אהובי, אמרה לי ענת בקול על מנת שכולם ישמעו,
אביה חייך לעברי ואמר: שב בני לצידה כי חייכם שזורים לנצח,
הוא התיישב בראש השולחן ואמה של ענת בראש מצד שני,
שני אחייה הקטנים ישבו ממולנו וצחקקו לעברנו,
אפשר לאכול העיר אביה בתיאבון לכולם ענתה אמה,
אכלנו ושתינו והכל היה ערב לחייך, ממש הרגשתי בעננים,
הנה אני חלק ממנה וממשפחתה חשבתי לעצמי,
שהיגיע שעת הקינוח שני אחיה כבר נשארו ללא סבלנות,
אנחנו רוצים לצאת ולהמשיך במשחק הכדורגל ביקשו ממש התחננו,
טוב צאו ושחקו אמר אביהם,
אין להם ישבן לשבת איתנו הבוגרים והמבוגרים העיר בחיוך,
ככה חלפה לה עוד שעה והערב החל לרדת על צמרות העצים,
קמתי ממקומי והודתי להם על האירוח הנפלא, ותרצתי שאני חייב להגיע לביתי על מנת להוציא את כלבי לסיבוב הערב שלו,
אחרת הוא........צחקתי,
הם צחקו ולא נתנו לי לצאת עד שלא הבטיח לחזור שוב להתארח בביתם,
כך יצאנו אני וענת למרפסת שבחזית הבית הפרידה היתה קשה
נישקתי לה והיא מיאנה לשחרר את ידי ולתת לי ללכת,
הבטחתי לה שאני אחזור יותר מאוחר וניסע לאיזה פאב וגם נירקוד הוספתי וקרצתי לה,
ירדתי בגרם המדרגות ונכנסתי למכונית והתנעתי את המנוע,
נופפתי לה בידי והתחלתי נוסע לאחור על מנת שתישאר לנגד עיניי עד שהעלם,
אייך שאני נוסע לאחור אולי הספקתי לעבור בקושי מטר נשמעה צעקה מקפיאת דם,
ואז דממה,
אחד האחים של ענת יצא מבין השיחים וצרח, לא הבנתי למה ומה קרה,
ענת הביטה בי ולפתע קרסה ואיבדה את הכרתה,
יצאתי בריצה מהמכונית על מנת להגיש לה עזרה אבל....ביוצאי מהמכונית הבחנתי בזוג רגליים קטנות המבצבצות מתחת לגלגלי מכוניתי,
מה עשיתיייייייייייי..........זעקתי, לא ראיתי, לא ידעתי, אייך?????
הוריה של ענת יצאו במרוצה מהבית אימה מיררה בזעקות שבר,
ואביה משך את זוג הרגליים מתחת למכוניתי הרים את בנו הקטן ורץ למכוניתו שחנתה בקרבת מקום,
אז התברר לי שעליתי במכוניתי על אחיה הקטן שניסה לחלץ את הכדור שנתקע מתחת למכוניתי,
עמדתי אובד עיצות לא ידעתי מה לעשות הקאתי מבהלה,
רצתי ונכנסתי לתוך מכוניתו של אביה וטסנו לבית החולים,
כל הדרך הוא לא אמר מילה אלא חיבק את בנו ונסע במהירות,
שהגענו לבית החולים יצאנו במהירות מהרכב ושעטנו לעבר חדר המיון,
התחוללה שם מהומה , האחיות הזעיקו רופאים והוציאו אותנו לחדר ההמתנה,
אז פנה אלי אביה וביקש ממני לעזוב את המקום עכשיו ומיד,
ניסיתי להסביר אך הוא הביט בי ולחש לך ואל תשוב.
יצאתי ו.........
ופסעתי במורד הרחוב החשוך לא יודע אייך לעכל את מה שקרה,
מחשבותי הביאו אותי מבלי משים אל חוף הים ,
הים היה סוער כמו רגשותיי והחושך שלט בכל,
התיישבתי על החול הקר והרטוב וביכתי את מר גורלי,
השחר הפציע לו כדרכו ורוח קרירה נשבה מן הים,
פסעתי חזרה לבית החולים לבדוק מה שלומו של אחיה,
אך לא מצאתי שם אף אחד מבני משפחתה,חשבתי לעצמי בטח הפציעה לא היתה קשה והוא שוחרר,
ניגשתי לאחת האחיות שהיתה שם ושאלתי אותה לשלומו,
היא הביטה בי ושאלה מה קירבתי לנער,
חייכתי ואמרתי גיסו לעתיד, היא השפילה מבט ובקול רועד אמרה
הוא נפטר, נ פ ט ר ? זעקה פרצה מגרוני, מה עוללתי חשבתי לעצמי מה?
מיד חייגתי לענת , אחרי כמה צלצולים היא ענתה בקול שבור
הלו? זה אני לחשתי מעבר לקו זה אני,
היא פרצה בבכי ובקול רועד אמרה אל תתקשר יותר ואל תבוא,
אבל.....מה אני לא אשם זעקתי,
אשם או לא אשם אינני רוצה יותר בקשר איתך,
וכך זה המשיך תוך כדי שאני מנסה ליצור קשר אבל כלום מצידה,
עד לאותו יום בו ראיתי אותה מפליגה מכאן ,
הפרק הבא בסיפור יהיה על יציאתי אחרייה ומימוש אהבתנו
זו הפעם הראשונה שלי בסיפורים אז רחמנות
