מתביישת ...

יָמִים שֶׁל מִלְחָמָה

יָמִים שֶׁל הַפְקָרָה

שֶׁל חֲטוּפִים שֶׁלֹּא חוֹזְרִים

שֶׁל מְפֻנִּים שֶׁבְּלִי בַּיִת

הֵם חַיִּים,

וְחַיָּלִים שֶׁנִּפְצָעִים

וְגַם נוֹפְלִים,

וּבַלֵּב גּוֹבֶרֶת הַבּוּשָׁה

בִּגְלַל אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה

שֶׁאֵין סוֹף לַמִּלְחָמָה.

שיר מדם ליבך כתבת אילה יקרה , למרות התחושות של כאב פיזי יש את האב הנפשי מהמצב בו אנו חיים כעת ואת מתביישת לאיך שהיגענו למצב הזה.  לשמחתך את יכולה לכתוב שירה שלנפש מביאה קצת הקלה. יפה כתבת אילה יקרה.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

תודה שמוליק יקר

בכאב גדול  נרשמות המילים

הוא פצע מדמם בתוכך, לעד העם הזה לא יוכל לסלוח באם הם לא יוחזרו.  

את בערוב ימיך ומקטרת ומצד שני את מתביישת על מה שקורה עם החטופים. את יודעת שאת בסוף הדרך, איך דרך חזרה ואין קדימה אבל את עושה מה שיכולה לעשות, את כותבת. תודה רבה לך איילה היקרה, שבוע טוב. 

ולא צריך להתבייש במכאוב

גם נוכח מכאובי החטופים הפצועים המשפחות השכולות

התגברותך , היא חלק מהניצחון

לכל דבר שמעלה חיוך מתלוות המחשבה - אבל החטופים עדיין שם והמפונים לא שבו לביתם והחיילים מוקרבים על מזבח המולך כל שעה נתונה .... אמן שזה יסתיים כבר בשלום 

כך גם אני חשה.

מברכת ליום נעים ושקט

ממני עליזה.