נְעוּרִים

מעודד - בהסתעפויות העורקים והורידים עדיין אור של תקווה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה. הלוואי שימשך כך.

.

דני יקר, יקר, תודה רבה-רבה לךָ על עזרתךָ!

שבת טובה ומיטיבה, בריאוּת,

ורק טוב לךָ. <לב>

רבקה

---

כול אבר מודע לתפקודו ותפקידו

יקרה ,

ומה , מה יודע הלב...?

כמה אכזריים החיים.חרד מהיום בו אכתב שיר ורק אני אבין (?) מה כתבתי ומה רציתי להביע

.

אודי, יקר,

זאת בדיוק-בדיוק הסיבה שאני מעלה טקסטים לכאן: 

רק הקורא/ים האחר/ים יכול/ים להעיד על מָה כָּתַבְתִּי בֶּאֱמֶת. 

ובכלל: לא חשוב מָה היו כוונותיי ... <חיוך עצוב-רציני>

(בלי כוונה להעליב: כךְ זֶה עִם כל טקסט כתוב: שיר, סיפור,

רומן, מחזה, ועוד; וכך זֶה עִם כל כותב/ת, בלי קשר לסוגת

הכתוב.)

<לב>

רבקה

---

תודה רבקה יקרה על השיר המתאר לדעתי את גוף האדם כחומה מגנה מפני העולם הסובב אותו. הוא מציג את האיברים השונים כלוחמים קטנים, הנאבקים בשחיקה ובזיהום של החיים המודרניים במיוחד בגיל הנעורים. 

שבת שלום ונקווה לבשורות טובות מהידיעות המגיעות כעת מהפעילות של ישראל בשמי אירן.

שמוליק

רבקתי היקרה,

איפה את רואה את האור הזה, גלי לי את מקומו.

אני מאבדת את נקודת הציון הזו...

עקבתי אחרי הסתעפות העורקים והוורידים

ולא מצאתי את הנקודה הירוקה הזו.

צר לי רבקתי, רציתי לכתוב דברים אחרים

רציתי להגיד שאני עוקבת אחרי האור הירוק הזה

והוא מראה לי את הדרך,,,

אז אני אתכנס לחיבוק שלך, אולי שם אגלה את האור

שביב של תקווה.

בכל זאת ולמרות הכל יש אור ירוק לתקווה, לפחות אצל בני הנוער. מזל שיש לנו אותם, לא בכדי הם העידו על עצמם: "התעסקתם עם הדור הלא נכון". 

הנעורים 

ללא תקווה מוות יכון 

חיים שלמים לפניהם 

חיבוק אהובה

גם אם אור אחד ירוק מבליח

עדיין יש תקווה

בל נרים ידיים

האמונה חייבת להתקיים.

קצר

נוקב

נוגע

שבת מבורכת רבקה

ממני עליזה.