שירה. לבמה של נורית

פעם כתבת שירים כסימני שאלה, הקוראים תיגר וביום היית הולך לאי שם וסו סימני קריאה חובקים... תודה רבה לך אודי היקר, שבוע טוב.

תמשיך לכתוב אודי יקר ויהי מה

תודה אודי היקר על השיר מתאר את המאבק בין הכאב והתשוקה ליצירה, בין האישי והחברתי, ובין האגו והנשמה. הוא מציע תקווה כי גם מתוך הכאב העמוק ביותר, אפשר למצוא משמעות ויופי. מקסים כתבת.

לילה טוב ושקט

שמוליק

יפה ורגיש ועצוב.

לא רק פעם כתבת שירים שכאלה, גם כיום. כאלה המנפצים מוסכמים, ומגיחים לפתע פתאום ומביעים דבר מה. 

פעם שירים ענודים

היום ,

שאלות כואבות

אודי ידידי, האם זוהי מטרת השירה היום? 

שירים שבאים ממחשבות של לילה ללא שינה.

ואתה אומר שישינם שירים של יום שיש בהם סימני קריאה,

אבל בין לבין עדיין מופיעה המריונטה עטופה בצעיף משי,

אני רואה אותה.

כי גם כשאנחנו מתבגרים וראיית העולם ומאורעות קשים משנים אותנו,

עדיין שם בפנים עמוק עמוק, זה שכתב שירים מרקדים.

ומותר לשבור גם מוסכמות

זאת השירה ... ללכת תמיד עם צו ליבך

זה הכי נכון  !!!

ערב טוב אודי ורק טוב לך

ממני עליזה.

.

דיבר אליי. 

ואהבתי. מאוד. 

הזכיר לי שיר של Rubén Darío, משורר מ-Nicaragua, ששינה 

אֶת אופי כתיבתו (די רומנטית, על סף המתקתק) אחרי שקרא 

והושפע מהשירה באירופה, בעיקר בצרפת, מ-Paul Verlaine. 

השיר האמוּר אומר משהו כמו - 

"אני ההוא שאך אתמול אמר / ... (אֶת) שירת  החולין /

שבלילוֹ היה זמיר / אשר היה בבוקר לעפרוני. "   

(כְּמוֹ: תרגום חלקי ומהיר של הבית הראשון באותו שיר - פּוֹאֶמָה,

למען הדיוק.)

תודה רבה-רבה-רבה, אודי, יקר. <לב>

רבקה

---