העצים של גן הרצל

הם מקבלים חיות בשירך, ורואים הכל. רואים את הכאב, חשו בשורשיהם כל נוזל שהוא. לא בכדי הם כך בוכים בראותם את הסבל הזה. בוכים, בראותם את האטימות האנושית. 

והיונים?

זה כבר סיפור מחורבן אחר. 

זועק, עצוב מאוד: העצים של גן הרצל בוכים, זה טבע הדברים, אין מה לעשות, איש לא שומע. תודה רבה לך אביב היקר, ערב טוב. ברוך שחזרתנו אלינו.

השיר מציג תמונה מורכבת ומעורבת של גן הרצל. מצד אחד, הוא מתאר את הגן כמקום עתיר היסטוריה וזיכרונות. מצד שני, הוא חושף את הצד האפל של המקום, את האלימות והסבל שהתרחשו בו. השיר מעורר מחשבות על טבע האדם, על היחס שלנו לסביבה שלנו ועל המחיר שאנו משלמים על ההנאות שלנו.

תודה אביב אריאל על השיר הכואב המעורר מחשבות רבות.

לילה טוב

שמוליק

אהבתי את ״העצים הבוכים״. תיאור חסכני במילים שמחזיק בחובו את המסר של השיר: ראו ושמעו הכל. העצים. והם בוכים כי מלאה הסאה.