אפור כמו שקט

אפור כמו השקט,

ירוק כמו הלילה,

חיוור בנושמי רגיעות

מחורצות היגיון.

נרגע כמו מים,

מת כמו הלילה,

פונה אל החומר

למצוא מחסה.

מתיז כמו אפר,

שוכן כמו אל,

הולם וחובט

בגביע ישן.

מטיל יד אחת

כמו אין עוד אחרת,

מגולל סביבה

מעגל מכושף.

מניף כמו נעל,

עף כמו סוליה,

משנן מידותיה

אחת לאחת.

מציץ כמו מחרב,

מתעייף כמו שינה,

מטלטל אוזן אחת

אל העין השניה.

מצייץ כמו אחורה,

מטיל כמו ביצה,

מחפש שוב ושוב

את אותה כוונה.

מרצה כמו כלא,

משכנע כמו שד,

נשדף ברוח שממי

האיבה.

משרבט כמו פלא,

מילים כמו פלך,

טווה צבעים אל

אותה אריזה.