הז מ ן והזיקנה

מרגש,מקבלים בהבנה, משעשע - הזמן לא יכול להתאים עצמו לקצב של הקשישים, הוא חייב להמשיך לשעוט אבל לקשישים יש בהם את הבינה להבין ולהבחין בין טוב ורע. תודה רבה לך איילה היקרה, ערב טוב.

הַזְּמַן רָץ וְהַזִּקְנָה בָּאָה,
עַל כַּנְפֵי הַשָּׁנִים כָּךְ הִיא נִשֵּׁאת
אַהֲבָה צְעִירָה חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת,
זִקְנָה חֲכָמָה מְלֵאַת חָכְמוֹת.
וְלַמְרוֹת הַשָּׁנִים בַּלֵּב קַיָּמוֹת פְּעִימוֹת.

השיר עוסק ביחסים המורכבים בין הזמן והזקנה, ובשלל ההשלכות שיש לכך על החיים האנושיים.

השיר משווה בין תחושת הזמן של צעירים לבין תחושת הזמן של מבוגרים. הצעירים חשים כי הזמן נמצא בשליטתם, ואילו המבוגרים חווים את הזמן כמתקדם לאט ובהתמדה.

השיר מציע שתי גישות לחיים בזקנה: האחת, של ייאוש ותסכול, והשנייה, של חוכמה והבנה. הזקנים יכולים לבחור להתמקד במה שאבד להם, או לחפש משמעות חדשה בחייהם.

יפה כתבת אילה יקרה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

תודה שמוליק יקר על ניתוח מעמיק

של השיר

שבועטוב

.

ברשותךְ, איילה יקרה, 

חייכתי. 

תודה רבה-רבה-רבה על החיוךְ ושבוע טוב ומיטיב לךְ. 

(אגב: מה שלום בעלךְ היקר? אני מאחלת לו החלמה מלאה.) 

<לב>

רבקה

---

תודה  על החיוך וההתעניינות

בעלי בבית סובל מזיקנה

שקשה לו להתמודד איתה

עת לתשוקה ולאהבה בוערת. עת לשבת על זרי הדפנה וליהנות מהפירות. כל דבר בזמנו. 

לא כל כך נעים להזדקן, 

אבל צריך ללמוד להסתגל. לעשות הכל לאט. 

אבל שלא כמו הצעירים, לנו אין את הפריווילגיה להגיד

לא צריך למהר, יש לנו זמן.

אז במקום לרוץ להתחיל ללכת, וגם באהבה להאט את הקצב.

אילה יקרה, שירך הזכיר לי שיר שכתב חנוך לוין "הייתה לה ארובה לבנה"

ומבצעים את זה חוה אלברשטיין ואבי קושניר.

"יהיה היום יום יפה" אמר הזקן לזקנה...