שִׁיר בְּמִסְפָּרִים

מרגש, קריאה נרגשת: שיר עם מספרים מונה את מספר הימים של החטופים הנמקים בשבי ואת קוראת לשחרורם כדי שנוכל לכתוב שירי אהבה. תודה רבה לך אביה היקרה, יום מואר, אמן ואמן שהם יחזרו הביתה.

בֵּין חוֹמוֹת שֶׁל אֶבֶן 
וְקוֹלוֹת שֶׁל יָגוֹן
הַלֵּב מְחַפֵּשׂ מִלִּים 
אַךְ הֵן בְּעָשָׁן נִבְלָעוֹת. 
אַהֲבָה  לִפְרֹחַ רוֹצָה 
אַךְ הַקּוֹצִים 
חוֹדְרִים לַנְּשָׁמָה.
אֵיךְ כּוֹתְבִים שִׁיר
כְּשֶׁאַחִים וַאֲחָיוֹת
נְמַקִּים בַּמִּנְהָרוֹת
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים?
יְלָדִים, נָשִׁים, גְּבָרִים, 
חֲלוֹמוֹת נִשְׁבָּרִים
אֵיךְ מוֹצְאִים מִלִּים, 
כְּשֶׁכֻּלָּם כָּאן כּוֹאֲבִים?

איך באמת אפשר לכתוב  שירים כשהיום שלושה נרצחים וארבע מאות חמישים ושמונה ימים שכבר החטופות והחטופים במנהרות נמקים. אולי הפעם ישוחררו לפחות שלושים וארבעה  ובליבנו תקווה שיום יבוא ונחזור לכתוב  שירי אהבה.

מרגשים מילותייך אביה יקרה.

יום כואב היום

שמוליק

ממש כך. כל מה שאנו עושים תמיד עננה כבדה ממעל. מי ייתן וישובו אלינו. הידיעה היום עוררה זיק של תקווה, אם כי כואב על כל אלה שיישארו שם. 

מרוב צרות שאני מתבייש להודות שאני לא סופר איתך. אבל כן אכפת לי מכל ישראל כל הזמן ואמן שאמצא זמן בין דמעה לדמעה להוריד גם דמעה על חטוף. שבודאי שהמצב שלו הרבה יותר גרוע משלי. 

את צודקת צריך לספור. העולם הרי נברא ב"ספר ספר וסיפור" וגם 10 ספירות עליונות דאצילות. תודה ששוב הראית לי שגם בחושך יש אבן ספיר.

.

אביה, אהובה, 

ריגשתְּ אותי עִם שירךְ. 

אני איתךְ בכל מילה ובכל נשימה. 

הלוואי. הלוואי. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ, יום נעים ומיטיב,

והמשךְ בשורוֹת טובות. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---