במלון

הנכד והסב ניצבים מול הקיר ושל המלון מנהלים ביניהם דו שיח עד שהנכד שואל את הסב אם הולכים לברכה והסב מצידו עסוק במשהו לגמרי אחר, הוא מטפף כאן שעה ארוכה ושבארוחת החג הם יפגשו. תודה רבה לך צביקה היקר, שבת טובה.

השיר מתאר רגע קטן ואינטימי בין סב לנכדו, המתרחש במלון ליד קיר עם רצפה רטובה. בעוד הילד רואה את המציאות דרך עיניו התמימות, הסב משקף תחושת זקנה, שחיקה ואובדן ערך עצמי כאשר הוא מתייחס לעצמו כ"סרח כלי" – ביטוי המעיד על תחושת מיותרות.

המסר המרכזי של השיר הוא הפער בין הדורות והפרשנות לחיים: הילד מביט קדימה, רוצה להמשיך ולשחק, ואילו הסב חש כנטל, כמי שכבר איבד את חיוניותו. השיר מדגיש בעדינות את תהליך ההזדקנות, הבדידות ותחושת הזמן החולף, לצד התום של הילדות שממשיך לנוע קדימה.

שיר מעניין כתבת צביקה היקר.

שבת מבורכת ושקטה ושנשמע בורות טובות

שמוליק

בשיחה הזו בבית המלון אתה מוצא את הפערים בין הדורות. טפטוף לא מכוון, וטפטוף של חוסר שליטה. לפחות יש ארוחות חג המאחדות את הדורות כולם לערב אחד.  

אותה נקודת תצפית

נכד סב

והדעות קיצוניות,

פער דורות ורגשות

וארוחה אחת מגשרת !!!

שבת מלאה בטוב צבי

ממני עליזה.