פַּעַם, מִזְּמַן-מִזְּמַן, / 2 /

השתנו הזמנים: פעם מזמן-מזמן רצת למרתונים למרחקים ארוכים וקצרים ולא היה מכשול לריצתך , מזמן-מזמן כמו מעתה ועד עולם כמו יש גוף רק לשורותיך ואין לך גוף, אך גופך ניצח. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך  יום טוב.

לפי מיטב הבנתי. אמנם רק לדעתי כנראה. המוח הוא כמו גרעין המכיל בתוכו את כל העץ. לכן יש מקום במוח שנקרא ידיים. ורגליים. למשל המחשבות על הפעולות הפרקטיות הפשוטות כמו להתקלח הן ברגליים. כמו ההרגל גם. השורש מילה הרגל הוא משהו מנטאלי ואף על פי נקרא רגל. ידיים למשל זה המחשבות הקשורות לפעולות מין התוך אל החוץ או החוץ אל התוך שכן הידיים מקבלות ונותנות. ויש בזה הרבה להאריך כי יש מקום במוח שנקרא מוח. ויש עיניים במוח כמו עיני רוחי. ויש עיניים הטבעיות הפשוטות. 

כרגיל מוצא אני בך את כל הטנת"א. טעמים נקודות תגין אותיות. הכוונה בזה שרואים נשמה. רבדי הנפש המדברים. 

יום נעים תודה על ההשראה.

אגב לא ידעתי שדיבייט התרגום המדויק שלו הוא דיון.

יש במילה דיבייט כאילו מין כזה חריפות בגלל המילה בייט כנראה בסוף. כאילו בוא נתפתה לדבר מה שלא מדברים. אבל זה רק בעיני רוחי.

תודה לך

.

זיו, יקר, רק לחלק הָאֶטִימוֹלוֹגִי: 

דיבייט = debate.

המילה מורכבת מ-de, מהלטינית, שהיא מילת יחס ומשמעותהּ, 

לפי מיקומָהּ, היא אֶל, מִ-מִן, וגם מתייחסת למוֹצָא; 

ומ-bate, מהצרפתית batter, שבאה מהלטינית batuere-

battuere, שמשעותָהּ להכּוֹת (מַכָּה, כמו שכתבתָּ). 

במאה ה-XIV התחילו להשתמש ב-debate במובן של וִכּוּחַ. 

מאוחר יותר, באנגליה, ובשאר השפוֹת, השימוש עבר

ל-דִּיּוּן. 

תודה רבה והמשך יום נעים ומיטיב, איש יקר. <לב>

רבקה

---

זה כמו להגיד ויכוח בלשון נקיה

למרות שלי מעולם בשורש אין בעיה עם המילה ויכוח

העולם די פוחד ממנה הוא מעדיף את הדיון נשמע לו יותר טוב.

למרות שבעצם כל דיון יש בו ויכוח כי המילה ויכוח באה מלהווכח. אחרת למה באנו להדיין אם לא להווכח במה שלא ידענו. 

תודה זה היה מעניין

.

זהירוּת!

לָדוּן = בניין פעל.

דִּיּוּן = בניין פיעל, שֵׁם הפעולה.

לְהִתְדַּיֵּן = בניין התפעל. 

<לב>

רבקה

---

אבל הזהירות למה?

.

הוֹ. 

לְהִוָּכַח = השורש הוא י.כ.ח. ומשמעוֹתוֹ: מִתְבָּרֵר (לךָ, לי, ...)

דּיּוּן = השורש הוא ד.ו.נ. וְגַם ד.י.נ. - ז"א: תלוי בנושא. 

אני לֹא מתדיינת איתךָ בשום נושא, זיו. למרוֹת רצונךָ. 

אִתִּי יש רק דּיּוּן במשמעוּת של דּ.וּ.נ. = שיחה בעניין

מסוים. 

לכן, בזהירוּת. <לב>

רבקה

---

נהדר רבקה יקרה

מזמן זה עכשיו 

ותמיד 

ואת רצה בתוכך

מצליחה 

כותבת 

ואין מכשול לריצתך

כמה מיוחד כתבת 

איזה מעוף היה לך בכל אשר עשית, עתה את חשה כי גופך בגד בך. נצחונו כה נוגה למעשה. 

פעם פעם, מזמן, כשהייתי קטן... 

כך התחיל לפני ימים אחדים את סיפורו,  נכדי הקטן בן השש.

וגם את אומרת, פעם פעם מזמן. ומגלה עד כמה השתנה הגוף,

הוא כבר לא נענה כמו פעם.

אבל רבקתי היקרה, את עדיין יכולה לעשות הכל - 

רק קצת יותר לאט.

אז במקום לרוץ, צעדי

ובמקום לקפוץ, שבי

ואז תגלי כי גם מילותיך יושבות

ובישיבתן הן מתמלאות חיות.

מה לעשות רבקתי היקרה,

זה כבר לא כמו מעטה ועד עולם.

אבל, רבקתי היקרה, החיבוק שלי, עדיין רץ מרתון ומגיע אליך 

ללא שום עצירות בדרך

והנה הוא אפילו חודר דרך החלון ועוטף אותך בחום ובאהבה.

<תודה!> <חיבוק>

השיר מתאר את חווית הזמן והשינוי הפיזי שחלים על האדם. בתחילה, יש לתיאורים של גוף פיזי בריא ופעיל, עם ידיים, רגליים וגוף שלם, שאפשר לרוץ איתם למרחקים. עם הזמן, משתנה הגוף, ומתפתחת תחושת ניתוק בין הגוף הפיזי לפעולות שמוכרות ממנו.

השיר מצביע על חווית ההזדקנות, שבה יש שינוי דרמטי במציאות הגופנית של האדם. עם זאת, הדובר מבין שבסופו של דבר, הגופים יש להם משמעות, ובאיזשהו אופן הם "נצחיים" בזיכרון ובתחושות, גם אם הם משתנים עם הזמן.

תודה רבקה יקרה על השיר. שרק נשאר צעירים בנשמה.

סופ"ש רגוע ושקט ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

.

שמואל, יקר, 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ!

סופ"ש טוב ומיטיב, ובשורות טובות בלבד. <לב>

רבקה

---