לחם-חוקי

שבע רצון: בת קול לפתה אוזנך באומרה כי הגעת לגיל גבורות-קבורות ובמקום שאין רב זה יאה שאתה תהיה הרב וסמוך על שיפוטך גם אם אתה רך. אתה אוהב להיות רב ואתה מחזר אחר בת קולך ולהודות לה ואתה יודע שאם אתה רב משמע אתה חי. תודה רבה לך צבי היקר, לילה טוב.

השיר מציג את הקונפליקט בין תחושת החובה להנהיג לבין החשש והרגישות הפנימית. בסופו של דבר, הדובר מקבל את תפקידו, מבין שהיותו רב מעיד על כך שהוא חי ובעל משמעות.

תודה צביקה היקר על השיר עם מסר  שהנהגה היא לא רק תפקיד, אלא אישור לקיום ולמשמעות בחיים.

שבוע טוב וחודש מבורך ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

דקארט קם לתחייה בדמותך בשיר הזה. אלא שהפעם הוא חד ושנון, עם הומור עצמי, נוקב ושחור משהו. איזה מזל שאתי אתה לא רב, מצחיק שכמותך.  :)

.

בת קול לָפְתָה אֶת אוזניךָ - רק בכוח, צביקה, יקר? (סתם, נא

לא להיעלב ממני, בבקשה!!)

גיל גבורוֹת-קבורוֹת - אוייש. נכון. 

רַב - רַב-משמעי. בעיקר כשאין ניקוד. (זה בסדר, גם כששומעים

אין ניקוד.)

ולכל בית: 

בבית הראשון בת-קול משַׁבחת אֶת הדוֹבר - ו"קונָה" אותו. 

בבית השני הדּוֹבֵר רָץ אחרי בת הקול - בעיקר, כי התפקיד 

שקיבל ממנה מוכיח-מאשר שהוא בחיים, במלוא עוצמתו: 

"אני רב משמע אני חי!" (יופי של שינוי למשפטו של דקארט, 

כי ה-"אנ חושב, לכן, אני קַיָּם" כבר איבד תֹּקֶף).

נהניתי לקרוא ולהרהר בהצגת דבריךָ, צביקה, יקר. 

תודה רבה-רבה-גדולה ושבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---