בקול רם

מעורר תהיות: בליל הסדר הוזמנת למשפחה רחוקה ובסעודה ללא הגדה שמעתם את הבן מספר למסובים, ליד אחותו והוריו הפרודים אמר שכאשר היה ילד קטן הוריו התערבו שהמפסיד יתן מציצה לשני כך, כלאחר יד, בקום רם מבלי להסס ולמצמץ והוא עדיין תוהה אם תמיד היה הילד התם. תודה רבה לך צבי היקר, מועדים לשמחה.

.

מתברר שאפילו בליל הסדר על טעם וריח אין להתווכח ... 

האִם תמיד הייתָ הילד התם - תלוי. 

במקרה כזה, כפי שתיארת, טוב להיות מי שאינו יודע לשאול. 

(לדעתי, להבנָתי, ברור.)

תודה רבה-רבה-רבה ומועדים לשמחה, צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

השיר נוגע ברגישות עמוקה בפער שבין המעטפת המשפחתית החיצונית – חג הפסח, ליל הסדר, המסורת – לבין המציאות הפנימית הטעונה, הפגועה, והכואבת. הוא מציג חוויית ילדות של מבוכה, בלבול וחיפוש אחר פשר, בתוך סיטואציה משפחתית מורכבת.

דרך עיניו של "הבן החכם", שמגולל זיכרון אישי טעון מול המשפחה, נחשפת מצוקה רגשית עמוקה: פגיעות שחווינו בילדות עשויה ללוות אותנו גם בבגרות, גם אם הן עטופות בהומור, במסורת, או באירוניה.

שיר מעניין כתבת צביקה היקר.

מועדים לשמחה

שמוליק

קראנו כול ההגדה בנוסח בגדדי

חגיגה...

דבש או מרור?

הורים אשריכם על המציצות 

ואתה בהחלט הבנת 

פסח כשר ושמח 

כנראה שכן