כְּמוֹ סִידְהָארְטְהַה גַּאוּטַמָה הַבּוּדְהָה,

יפה מאוד, מרגש, אהבתי מאוד: ההורים שלך הצליחו במשימה להעביר אותך מחוף מבטחים לחוף חייך ואשר לילדיך: את יודעת שידעת להעביר והם אלה שיעידו על כך. תודה רבה לך רבקה היקרה, מועדים לשמחה. חשוב מאוד.

יכול להיות שיש קורלציה בין זה שאין בארץ שיתוף לבין עבודת הדת או שאם היה יותר שיתוף היה נוצר איזון. פחות צורך של האדם לעבוד את הדת. אכן שיתוף, למרבה הצער, דבר מסובך מאוד בגלל שאין נורמות שמעודדות אותו.

.

אשר לקורלציה בנושא שלךָ, ב-הגבלות החברה ולא הדת: 

אנחנו זקוקים למחקרים רבים למדיי, כדי למצוא אִם יש או אין

(קורלציה). רבים למדיי: כי לא די באחד או שניים או שלושה.

אני מניחה שקיימים מחקרים בנושא.

נורמות חברתיות: עניין של קבוצוֹת חברתיוֹת.

אל תשכח שהחברה הכללית אינָהּ קיימת כ-כזאת: יש קבוצות

שונות בכל מסגרת, הן במסגרוֹת חילוניוֹת, הן במסגרוֹת דתיוֹת.

תודה על העלאת הנושא שלךָ אצלי, והמשך יום נעים. <לב>

רבקה

---

השיר מביא קול של מסע אישי־רוחני המושווה לגילגולים שעבר סידהארטה גוטמה – הבודהה – בדרכו להארה.

בכל דור ודור, גם בעידן של שינויים וסערות, אנחנו מנסים להעביר ערכים, חכמה, ואהבה לדור הבא. אין דרך מושלמת, אך הכוונה, הרצון, והסירה שבנינו – הם שמחזיקים את התקווה.

תודה רבה על שיר מעניין שכתבת רבקה יקרה .

מועדים לשמחה

שמוליק

המעורר מחשבה

מועדים לשמחה

אם לגוזליה

לחוף מבטחים

וואו, אהבתי מאד את התיאור הזה.

כן רבקתי היקרה, זה לא פשוט המעבר הזה.

זה לצאת מתוך האזור המוגן , שההורים נתנו לך, אל האזור הפתוח.

לצאת מתוך החיבוק המגן אל העולם הפתוח ולדעת.

לדעת להתמודד עם כל מה שמתגלה פתאום באותם כלים שניתנו לך.

להגיע להארה של חייך שלך.

ואת למדת לבנות סירה עבור ילדיך, סירה יציבה, שבה הם ישוטו בביטחה אל חוף חייהם.

שוטי שוטי סירתי...

גם אותך בטח הכרתי פעם ..

מעניין לדעת מהיכן

חברת אותי שוב לידע עתיק זה 

<לב> <לב> <לב>