שיר השבןע - יַלְדוּת בְּתֵל אָבִיב

מעורר תהיות: לחיילים הבריטים קראו כלנית ברחובות וכילדה את לא מבינה מה פשר הדבר כי כלניות זה פרח יפה. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה.

כן דיני ידידי,

אני הייתי ילדה בת שבע, לא הבנתי את מה שמתרחש,

אני זוכרת שהיו ימים של עוצר, אסור לצאת לרחוב.

אני זוכרת את החיילים הבריטיים עם הכומתות האדומות, עושים חיפוש בבתים.

הורי פחדו מהם, הפ ידעו לשלפעמים לוקחים דברים מהבית ולוקחים למעצר.

לנו לילדים הם לפעמים נתנו סוכריות.

תודה אביה יקרה ,

המלחמה הנוראה המתחוללת כאן עכשיו, החזירה אותי אל המלחמה הראשונה הזכורה לי.

הייתי בת 6-7 כשהבריטים היו כאן, והחיילים עם הכומתות האדומות הסתובבו ברחובות העיר,

ועשו חיפשים בבתים...

זה היה מפחיד.

שבת שלום, שבת שקטה ורגועה.

כך אמרה לך אמך. הכלניות. איזה שם מצאו לחובשי הכומתה האדומה. והם היוו סכנה. לא בכדי אמך אמרה כך. וכמה מתוקה המחשבה של הילדה. התמימות הזו. מרגש שירך! 

כן גלי יקרה, שם של שיר ושל פרח נתנו לחיילים הבריטיים.

המלחמה הנוראה שמתחוללת כאן עכשיו, החזירה אותי אל המלחמה הראשונה,

שאני זוכרת.

במקום שגרנו, בצפון תל אביב, היה מחנה בריטי.

ליד הבית היה מגרש גדול ובזמן של עוצר, הבריטים היו מתארגנים שם

לחיפוש בבתים. אני זוכרת את הפחד של הורי בחיפושים האלה.

אנחנו הילדים, היינו מציצים אליהם מעל מעקה המרפסת ולפעמים

הם היו זורקים לנו סוכריות.

כן, זיכרון ילדות של ילדה קטנה בת 6-7.

שבת שלום, שבת שקטה ורגועה.

ואת זוכרת את המלחמה 

כשאימך פחדה 

מרעם המטוסים

והסוכריה בטח כאבת שלא לקחת 

שבת נפלאה יקרה 

כן אלה יקרה, 

המלחמה הארורה שמתחוללת כאן עכשיו, החזירה אותי אל המלחמה הראשונה שאני זוכרת.

אני זוכרת את החיילים הבריטים, שעשו חיפושים בבתים,

פחדנו מהם.

אבל לפעמים כשהצצנו מהמרפסת, הם היו זורקים לנו סוכריות.

 זכית לראות בהקמת המדינה וכמה טוב שאפשר להעלות זכרונות מימים אחרים.

זיכרונות של מלחמה...

הייתי ילדה קטנה, נולדתי את תוך מלחמה, מלמת העולם השניה, ומאז...

מאז כל כך הרבה מלחמות עברנו כאן. 

ושוב מלחמה נוראה כאן, וזה החזיר אותי למלחמה הראשונה שאני חוויתי,

חשבנו אז, שמלחמת השחרור תביא לנו שלום...

רבת צבעים וגוונים

צנועה ויפה

מחייכת פריחתה

תל-אביב....לא

תודה יצחק ידידי היקר,

גרמת לי להסמיק, איזו מחמאה מתוקה.

המלחמה של הימים האלה, מלחמה אכזרית

העלתה זכרונות ילדות ממלחמה אחרת.

הייתי ילדה קטנה, לא ממש הבנתי, 

אבל הרגשתי את הפחד של ההורים.

שבת שלום.

הם מכוערות כי הבפנים שלהם רצה להרע

זיכרונות..

תודה אילה יקרה, 

ראשית תודה על המחמאה המתוקה שנתת לי.

וכן, כילדים לא ממש הבנו מה קורה, אבל החיילים הבריטים היו די מפחידים.

אני זוכרת את החיפושים שהם עשו בבתים. ממש מפחיד זה היה.

שבת שלום.

.

נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

קטע מילדותך הוא קטע מחיי היישוב, אז. 

בת שבע. מלחמה, כלניות שאינן כלניות, ...

תודה רבה-רבה ורק טוב לך, יקירתי.

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה

---

כן רבקתי היקרה.

המלחמה המתמשכת עכשיו החזירה אותי למלחמה השנייה שאני זוכרת כאן (הראשונה הייתה מלחמת העולם הII).

במקום שגרנו, בצפון ת"א היה מחנה צבאי בריטי,

וליד הבית היה מגרש גדול, ששם בימים של עוצר הבריטים היו מתמקמים שם 

ויוצאים לחיפושים בבתים. 

אנחנו הילדים, היינו מציצים אליהם מעל מעקה המרפסת ולפעמים הם היו זורקים לנו סוכריות,

אבל בדרך כלל הם היו מפחידים.

זיכרון ילדות...

נורית יקרה

***********

זיכרון מטלטל לילדה בת שבע !!!

היסטוריה של מלחמות בלתי פוסקות ...

זוכרת גם את מטח הסוכריות

ממרפסת ביתך כחלק ...

כלנית, הקרוייה גם שושנת המלך  ... מעניין איך הגיעו לשם הזה ... ???

לשבוע של אור ובשורה

עליזה.

תודה עליזה יקרה על דבריך,

המלחמה המתמשכת כאן, הזכירה לי את המלחמה הראשונה שחוויתי

תקופת המנדט הבריטי.

החיילים האנגלים שהסתובבו ברחובות חבשו כומתות אדומות,

לכן קראו להם כלניות. ולא היה שום קשר בינם ובין הפרח היפה.

אני זוכרת כמה הורי פחדו כשהיה עוצר והחיילים חיפשו בבתים.