כאן

זועק: לך נאמר שהדרך סיימה תפקידה ולך נגמרה השעה, הכתיבה מרה ואת מתקשה להניע אצבעותיך ולגיד את כאן. תודה רבה לך אלה היקרה, יום טוב.

שמחה לפגוש בך שוב. כאן.

ואבנים קשות 

מרות

מחסום

השיר מתאר תחושת סיום, עייפות נפשית ויצירתית, וניסיון נואש להיאחז במשמעות. את חשה שהדרך שלך הסתיימה, שהטבע סוער סביבך, אך את  מתקשה לכתוב ולבטא את עצמך.

גם כשהכול נראה אבוד והכוחות דועכים – עצם ההכרזה "אני כאן" היא אקט של נוכחות, של קיום ושל תקווה שקטה להמשיך.

עוד יבואו ימים טובים מאלה אלה לי קרידה.

יום רביעי מבורך

שמוליק

.

הדרך סיימה את תפקידה, והכול חשוף, 

אומר-זועק אמת ומציאות. 

"אני כאן" - ה-"כאן" כואב, ואצבעותייך 

ממאנות לכתוב אותו. 

תודה רבה-רבה על שירך זה, אלה אהובה. 

יש בו התפכחות ממה שנראה מושלם 

ומתברר כתעתוע, כאשליה.

יום נעים ומיטיב, יקירתי.

חיבוק, <לב>

רבקה

---

בהתרחק המוזה למחוזות אחרים, היינו כמדבר צחיח.
אל יאוש, צריך לקרוא לה שוב ושוב, בסוף היא תשוב לבקר. 

תחושה של סיום ופרידה. לא תחושה  נעימה ובכל זאת את מבקשת להרים את עצמך ולומר כי את כאן על אף הסיום הזה. יהיה לזה המשך. המשך יבוא ויהיה טוב. 

ארוכה מתפתלת

לעיתים כואבת

אבל את, מנצחת

אלה לי יקרה

*************

על אף שנסתיימה הדרך

והקשיים תוכך מתרבים

יש להתחזק לעמוד על הרגליים

ולהתחיל מבראשית.

להמשך יום מבורך

עליזה.