עוֹמֶק הַמַּחְשָׁבָה

מעורר מחשבות: מנעדים של תודעה חורצים את עומק המחשבה בעול הימים עת יעלו סלסולי ערב שואפת הנפש למרחבים. העיתים עוד נוקפים והבריאה נחה. תודה רבה לך שמאי היקר, המשך יום טוב וסופ"ש נעים.

השיר מתאר את מסע התודעה האנושית דרך סערות הזמן, כאב הקיום והכמיהה ליופי, רוגע וצלילות. הדימויים בשיר מעבירים תחושת נדודים בין מציאות קשה, חסרת רחמים, לבין רצון פנימי לבריחה, התעלות או שיקום רוחני.

גם בתוך מציאות סוערת, אפלה ומצולקת – יש כוחות נפש השואפים למרחב, לשקט, לתקווה. המחשבה היא כלי לחיפוש משמעות בתוך עולם שביר.

תודה שמאי היקר על השיר עם הרבה חומר למחשבה על עומק המחשבה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

שמאי איש יקר

לדעתי זהו שיר פילוסופי בו

אתה מתאר את התודעה וכיצד

מגיעים לעומקה

קיים תיאור של השפעות חיצוניות

המשפיעות עליה.

איש יקר אתה נוגע בשירך גם בנפש

השואפת למרחב-לעומת התודעה שיש

בה גבולות.

מקווה שהבנתי נכון שמאי יקר.

מאחלת לך רק טוב-שפע בריאוות

ושבת מבורכת מכל הלב.

בהוקרה רבה

מרים

יקר שלי

*********

ימים מתעתעים, הרי גורל,

אין בם רחמים !

אומה שלמה חווה צער, כאב, אובדן,

האופק עלום לא נודע !

עת ערב יעלה,

נפשך מבקשת מרחבים,

חופש ללב,

צלילות הדעת.

עתיד נסתר

בסבך מחשבות

מתגנבות בעלטה,

מאיימים בטחב שחוק,

לועגים לחיים.

נותרו חזיונות

ימים יגידו ... !!!

מברכת לערב טוב ושקט

לסופ"ש נעים ורגוע,

ללילות נטולי מחשבה

לאמונה ותקווה

לעתיד טוב יותר.

באהבה

ממני

עליזה.

טרדות רבים אינם נותנים מנוח. אך הנפש כבר עייפה ומבקשת מרגוע. זו העת לנשום עמוק ולצאת אל המרחבים. 

זהו משא החיים הקשה והסיזיפי, שעל הגוף והנפש לעבור, מרגע הלידה ועד להגעה אל אנרגיית המקור.
שמאי יקר, אוהבת לקרוא שורותיך המשובחות.

כמיהה וגעגוע

נוגע