מחפשת ... / 2 /

המנון הכאב היאוש וחוסר התועלת ולאן כל זה הולך?

השיר מתאר חיפוש אחר חיוך אבוד בין שאריות חיים ובלגן. החרקים בולעים את מה שנשאר, ואת תוהה על אדישותם של סופרים כמו קורטאסר ופואיג לרגש האנושי.
בעולם רועש ואכזר, חיוך קטן הוא דבר יקר – ויש לשמור עליו מכל משמר.

תודה רבקה יקרה על השיר  המתייחס לחיוך כרגש חשוב .

בוקר טוב ושקט

שמוליק

את מחפשת את החיוך בין השיירים העפים ברוח. מנסה להתחבר אל ההומור של חולי קורטאסר ולמצוא שם שרידים לתקווה. לסיבות לחייך במציאות עגומה.  

מעורר תהיות, זועק: את מחפשת שרידי חיוך בין גלי השירים שהרוח מניפה מהארץ לאוויר תוך גורמים אשר מתחרים עליהם ובמעופם מציירים פיות פעורים שתוך פיהוק בולעים כולם את ל השרירים ואת תוהה על דרכם הגלויה של חוליו קוטאסר ומנואל פואיג אל חיוך שהם מרסקים ושרידיו. מה אכפת להם שרידיו ? תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב ומיטיב.

.

.

ברשותך, תיקון דחוף, אביה אהובה:

קורטאסאר ופואיג.

או: חוליו קורטאסאר ומנואל פואיג. 

מאז סוף ימי יוון העתיקה ורומא, כשהיה די

ב-סופוקלס, סאפפו, אוריפידס, אייסכילוס, 

התחילו לקרוא להם / לזהות אותם לפי שם 

פרטי + שם האב, או שם מקום-פועלם; 

וכששמות המשפחה נהיו נפוצים, לפי שמם 

המלא: שם פרטי + שם משפחה. 

לא יעלה על הדעת לומר "וויליאם" ולצפות

שכולם יידעו שאנו מדברים על שייקספיר, 

אבל כולנו נזהה את וויליאם שייקספיר אם 

מישהו יאמר רק "שייקספיר" .

אפילו אצל משוררי תור הזהב בספרד מדברים

עליהם בשמם המלא: 

שלמה אבן גבירול, או: רשב"ג; 

יהודה הלוי, או: ריה"ל; 

וכו' . 

הסיבה פשוטה: 

יש ה-מ-ו-ן "וויליאם" ו-"שלמה" ו-"יהודה"

ו-"חוליו" ו-"מנואל" ו- ...  

נא לא להיעלב, בבקשה!

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה,

ונסיעה טובה ומהנה, אביה אהובה. <לב>

רבקה

---