14.7.25 חג הבסטיליה

אומרים שפעם יהיה טוב.

ואז הכל יתאזן....

אהבתי את המובאה האינשטײַנית

הזוועות שחוית כל לילה הותירו בך פצע. השיר הזה נגע לליבי ונראה כי הצלחת בכל זאת לצאת מהכלא הנפשי אליו נקלעת.  

תיאור חזק של תחושת אובדן זהות.  הרגשה שכל מה שהדמות היתה אי פעם נדחס, דוכא, והוכנס לתבנית לא טבעית, "דמות שבלונית, שבלולית, חסרת צורה" – כמו ניסיון להשתלב בכוח, להיות "נחמד", "מצחיק", לא אמיתי.

הדמות נאבקת פנימית. מחד הוא רוצה להיות מקובל ואהוב, אבל גם מרגיש שהמחיר הוא ויתור על עצמו. השימוש ב"צל שדוכא" מדגיש תחושת ריקנות וזהות מטושטשת.
זה שיר של מישהו שמרגיש שהוא נעלם בתוך דרישות, פחדים וציפיות של אחרים, ומנסה לנסח את הכאב הזה החוצה.

חירות הגוף והנפש..

תעצומות נפש חזקות..

שבת שלום..

השיר מבטא תחושת דיכוי זהות אישית תחת מסכות חברתיות ופחדים.

קריאה לשחרור פנימי ואומץ להיות אמיתי עם עצמך – עצמאות נפשית אמיתית.

יפה כתבת אלון.

לילה טוב ושקט

שמוליק

 יפה כתבתם,
תודה לכולכם!