הארבה והפצ'ממה

למרות התחושות הקשות יש נחמה: הפצ'ממה מנחמת על הארבה ותמרוניו בקיץ וזה קורה בקיץ. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה. שתמיד תמצאי נחמה.

היא רואה את הנגעים החגים סביב, ובכל מקום ומביעה את תחושותיה באופן מטפורי למולם. מכת הארבה הקשה כך בימות הקיץ. 

והלוואי והייתי יורדת לסוף דעתו של הכתוב 

אלה אהובה, כתבתי לך הסבר בטקסט הקודם, "רקדנית בטן עומדת על הראש" . חיבוק לך ושבת מיטיבה. <לב>

מעשייה המזכירה את מתקפות הארבה הגדולות שהיו בארץ: נסגרנו כולנו בבתים, סגרנו חלונות ותריסים, ושמענו את איוושת מעוף החרקים באוויר באימה גדולה. ואת התנפצותם על הקירות ועל האדמה. ימים של חרדה, וידיעה שכל גידולי החקלאות נאכלו. והזוועה ברחוב אחרי שהגל חלף: פגרי ארבה וחרקים גוססים. חוויית ילדות קשה שהסיפור מצליח להחיות! 

תודה רבקה

??

.

תודה רבה על דברייך, BB יקרה. <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, החזרת אותי לימים רחוקים כש.

כשלהקות ארבה הגיעו אלינו ופלשו לכל פינה. 

בבית אם השארת את החלון פתוח, לגינות. אני זוכרת שבבית הספר, 

האמיצים בינינו, אספו את היצורים האלה המעופפים, ותחבנו לתיקה של המורה,

שנשאר על השולחן...

והנה דוגמא לארבה, שאספתי  ושימרתי, מאלו שהגיעו לדרום לפני כמה שנים

ואת הפצ'אממה פגשתי פעם כשטיילתי בהרי האנדים, היא קצת הפחידה אותי.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

אולי היו אלה אותן שנים, כאן ובקורדובה?

במכה הראשונה אני הייתי קטנה-קטנה ...

אחר כך כבר התרגלתי, נניח. 

תודה רבה-רבה-רבה על קריאה + תגובה 

+ צילום!

שלך, תמיד, <לב>

רבקה

---

השיר מתאר בעיניים ילדותיות ודמיוניות מפגש עם כוחות הטבע – הארבה ככוח הרסני, והפָּצָ'מָמָה (אמא אדמה) ככוח מרפא, משגיח ואמהי. הדוברת (את) מתמודדת עם כאב, פחד ורצון להחלים, בעזרת משחק ודמיון.

הטבע, על יופיו ואיומיו, כרוך בילדות, דמיון וריפוי. דרך המשחק והמטמורפוזה אפשר לעבד רגשות, להתמודד עם פחד – ולמצוא נחמה.

תודה רבקה יקרה על השיר המעניין.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

שמואל, איש יקר, 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה כאן, 

כבר לא "טרי"!

זה לא מובן-מאליו בכלל. 

שבוע טוב ומיטיב, ושוב, תודה! <לב>

רבקה

---