מְחַיֶּכֶת עִם הַפְּסַנְתֵּר - מקדישה לרבקה לי לשירה נבל,פסנתר

יפה ומרגש: את מרגישה את שמחת הנגינה. מחייכת עם נגינת הפסנתר, שלל של רגשות מציפים אותך: בוכה, צוחקת, מהרהרת, והכי - מתרגשת. רוצה לכבוש את העולם כמו כל נגן.  תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב. תמונה מקסימה צרפת.

הִיא נוֹלְדָה עִם תָּו בְּלִבָּהּ,
כְּשֶׁעוֹד בַּרֶחֶם שָׁמְעָה אֶת הַשִּׁיר.
הַפְּסַנְתֵּר לָהּ בַּיִת וְנֶחָמָה,
בְּכָל פְּרִיטָה – צְחוֹק וְדִמְעָה,
וְכָל צְלִיל  הוּא קוֹל שֶׁל תְּפִלָּה.

השיר "מְחַיֶּכֶת עִם הַפְּסַנְתֵּר" הוא ביטוי פיוטי ורגשי לעולמך הפנימי, עולם של אישה שמוזיקה היא מהותה. כבר מרחם אמך – המוזיקה נולדה איתך, מושרשת בגנים ובאהבה. הפסנתר אינו רק כלי נגינה – הוא שותף למסע רגשי עמוק שבו את צוחקת, בוכה, מהרהרת ומתמלאת השראה.

המוזיקה היא ביטוי של נשמה, זהות ורגש. דרכה את מוצאת את עצמך, מספרת סיפור, כובשת עולמות – לא בכוח, אלא ברגש, ביצירתיות ובאהבה.

מקסים אביה יקרה השיר וההקדשה לרבקה שלנו ראויה.

ערב טוב ושקט

שמוליק

.

עם פסנתר ובלי מוריס ראוול ..?

נו טוב. אחרי שקראתי את השיר המקסים

הזה, שלך, אני סולחת לך.

(נא לא להיעלב, טוב? ריגשת אותי המון!)

אביה אהובה, 

בראשית הייתה אהבת הורייך 

ומעשה בריאתם אותך 

לצלילי פסנתר עלום

שעיצב את אופייך.

לך פסנתר והפסנתר לך

כלי ביטוי אישי, מפרה

ואני כאן נהנית 

ונכבשת על-ידך

כשאותך אני קוראת. 

תודה רבה-רבה לך על השיר, על ההקדשה,

אביה אהובה!

שלך, <לב>

רבקה

---

.

אביה אהובה, 

הוספתי שורה לפוסט הקודם - 

השורה הראשונה שרציתי לכתוב לך, 

וברחה לי מהידיים ברגע הנכון ...

זהו:

כבשת אותי כליל. 

חיבוק, <לב>

רבקה

---

יפה כל כך התמונה. יפה כל כך השיר!

כמו הקלידים בשחור ולבן, כך ההשלמה ההרמונית שלך באהבתך. דואט לשני כלים.

מופלא השיר הזה.  

זו את...זה חלק אינטגרלי ממך ואף אחד לא יכול לך..

ערב נעים וסופש רגוע..

ממני שמאי..