שְׁלוֹשִׁיר - שָׁלוֹשׁ מִשְׁאָלוֹת/בֵּין הַשְּׁתִיקוֹת/מַצְפֵּן חַיַּי

הראשון: כשעצובה הולכת לים ומול האופק מחכה לשקיעה וכן לדג הזהב ואת מביעה שלוש משאלות. טוב שיש לך את דג הזהב. אנא, בקשי ממנו בפעם הקרובה שהמלחמה תסתיים כמה שיותר מהר והחטופים יחזרו.

השני: בין השתיקות יודעת שרוצה ושותקת. כולם כך בעת ששותקים.

השלישי: אוהבת צלילי שתיקותיו ומבקשת שינתב דרכו אליך...

תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב.

הִיא הוֹלֶכֶת לַיָּם עִם לֵב מָלֵא מִשְׁאָלוֹת,
מְחַפֶּשֶׂת נֶחָמָה בַּגַּלִּים וּבַשְּׁקִיעוֹת.
בֵּין הַשְּׁתִיקוֹת מַבָּטוֹ אוֹתָהּ עוֹטֵף 
וּכְמִיהָה עוֹלָה עִם חִיּוּךְ נִסְתָּר וְאוֹהֵב.
מִלּוֹתָיו מַצְפֵּן בְּחֶשְׁכַת לֵילוֹתֶיהָ,
וְהָאַהֲבָה בּוֹ – עֹגֶן וּתְשׁוּקָה בַּלֵּב

שלושת השירים הקצרים  הם רצף פיוטי על אהבה, כמיהה וקרבה רגשית עמוקה.

השירים יחד יוצרים פסיפס רגשי שבו האהבה היא גם משאלה, גם חלום שמתרקם בשתיקות, וגם מצפן שמכוון את הדרך. האהוב (הים)  נתפס כמקור נחמה, תשוקה ומשמעות – וכך גם השתיקה המשותפת הופכת למרחב של חיבור עמוק.

מקסים ומרגש כתבת אביה יקרה.

שבוע טוב עם בשורות טובות

שמוליק

לו אך היו משאלותינו מושבות אלינו כאשר רצינו. איזה עולם נפלא יכל היה לביות....

יפה וחולמני כדרכך כתבת , אביה

.

"מוהלת את המלח שבגופי / במלח הגלים" 

- דימוי יפהפה, ויזואלי, מוחשי. 

אהבתי את שלושתם: את צניעותך (משאלה

אחת משמעותית מאוד - ודי לך בה),

את נשיותך, את שפת שירייך. 

תודה רבה-רבה, המשך שבת נעימה ושבוע

טוב ומיטיב, אביה אהובה. <לב>

רבקה

---

שלושת השירים שלך מתארים מסע רגשי עמוק של התמודדות עם כאב, אהבה ותקווה. מודגשת בהם החשיבות של שקט והשתיקות כביטוי של קשר אמיתי ושלווה פנימית, וכוחו המרפא של הטבע והקשר האנושי.

יופי.

מאד אוהבת את עצמת הרגשות ואת הדימויים.

מאד אוהבת את החסכנות במילים.

מאד אוהבת!

הים הוא שנותן לך השראה בכל סיטואציה

פעם הייתי מכורה לים כאשר גרתי קרוב אליו-ביפו.

אין הרגשה טובה יותר מלחוש את גלי הים-את ריחו

המשכר ואת צבעו התכול הניפלא.

יפה כתבת אביה אהובה

ממני באהבה

מרים