מות המחבר / כרמן, אליסיה /

השיר "מות המחבר" מתייחס לרעיון הידוע בביקורת הספרות – שהמחבר "מת" ברגע שהטקסט מתפרסם, משום שכל קורא מעניק לו פרשנות חדשה ועצמאית.
המשמעות של יצירה אינה נתונה בידי הכותב בלבד, אלא מתעצבת מחדש בכל קריאה.

השיר "כרמן, אליסיה" משווה בין דמות כרמן האגדית מסביליה לאליסיה בת ה־16, שנדמית כצוענייה סוערת ויפה, אך גורלה נחרץ באהבה עזה ובסופה טראגי של דקירה.
היופי, התשוקה והנעורים יכולים להסתיים באסון, כשחיים קצרים נחתכים בדרמטיות כמו באופרה או מיתוס עתיק.

ביחד, שני השירים עוסקים בכוחן של יצירה ואהבה – האחת בחיי הטקסט, והשנייה בגורל חייה של נערה – ובמפגש בין אמנות למציאות.

תודה רבקה יקרה על שני השירים .

שבוע טוב ושקט

שמוליק

ומות המחבר

ברגע שהוציא את שירו ממנו...מתוך לבו

הוא עומד לרשות הכלל

וכל אחד לוקח את זה

למחוז חפשו - 

כתבת נהדר

שבוע מואר

יפים השניים.

הראשון: בקריאה של קורא חדש, יש תחושה של מות המחבר.

השני: אליסיה, היא כמו כרמן מסיבליה, כפי שניבאו לה מחבריה, צועניה בדרכך הקצרה, בת 16 לטוב ולרע. 

תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב, שבאמת יהיה שבוע טוב.

רבקתי היקרה,

די מהר חלפתי על המילים המושכלות של מות המחבר,

שאחרי שהוציא את יצירתו מידיו, היא נתונה לפרשנותו של כל קורא

ולפעמים, היא הורגת אותו...

ואז הגעתי להרג האמיתי, לאותה דקירה קטלנית

שפגעה באליסיה, הצוענייה בת השש עשרה.

היא הייתה כל כך יפה, 

היא נדקרה בליבה על ידי מאהב מאוכזב

כמו שכרמן נדקרה בליבה בסוך המערכה הרביעית...

עזה כמוות אהבה.

מעניין! ואני דווקא חושבת שהמחבר, חי או מת, נולד מחדש בכל פעם שליבו מתחבר, באמצעות שירתו, ללב אחר!

על מות כרמן ואליסיה אי אפשר להתווכח! הטרגדיה של אהבה קצרת מועד וקצרת ראות!

אהבתי מאד את הקצרצרים האלה!