מקומם כבר לא במגירה / כותבים למגירה

דני היקר,

כמה מתוק ויפה השיר הה. כמה נכון.מי שכשרון כתיבה  יש לו-

אל יתבייש לחשפו בפני כל העולם

בכתיבתך המיוחדת אתה אומר לנו, כי בסופו של דבר הצורך להשמיע הקול הפנימי שלנו, בהגיע הזמן הנכון, יש כוח מרפא וזה, בהחלט, מה שכולנו, היוצרים עושים ברדת עלינו המוזה הטובה.

השיר  מתאר שירים שנכתבו ונגנזו, נשארו ללא קול וללא קוראים, עד לרגע שבו הם יוצאים אל האור ומגיעים ללבבות הקוראים.

ליצירה יש כוח וחיים משל עצמה – היא לא נועדה להישאר מוסתרת אלא לחלוק עם אחרים. בסופו של דבר, גם המילים השקטות ביותר מבקשות להישמע ולמצוא את מקומן בעולם.

יפה כתבת דני היקר

שבוע טוב עם בשורות טובות

שמוליק

אתה כל כך צודק, דני.

שירים לא נועדו למגרה. שירים נועדו להגיע לקוראים. ואם יוותרו בחשיכה-יקמלו.

טוב שיש אתר כדרך המילים, וקדם לו אתר נפלא בשם מקלעת שירה. שם יכולים הכותבים/ות הביישנים/ות  לחלוק את שיריהם/ן עם דומיהם/ן. וכמה נפלא לקבל תגובות ולהעניק תגובות!

אז הנה-שאפו ??גדול לך על שערך המקסים ועל האמת שבו!

זו הסיבה שאני כותבת תחת Nom de Plume! כדי לא לפחד להוציא לאוויר העולם שיר! כולם בני וכולן בנותיי! מגיע להם/ן אור יום.

.

מעשה יפה, להעלות לאור את מה שכותבים. 

ולמען האמת, כל מה שאנחנו עושים זכאי

"לראות אור" - או להגיע לזולת: 

מה הערך של עוגה שנאפתה בעמל רב אם

אף אחד לא יטעם ממנה? 

מה הערך של צעצוע שמישהו טרח לפתח 

ולבנות אם אף אחד לא ייהנה ממנו?

תודה רבה-רבה על שירך היפה, ושבוע טוב

ומיטיב, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

דני אהוב

לכל שיר יש מקום שמור בליבך ובלב הקורא

תמיד מוצאים את הזמן הנכון כדי להוציאו לאור

יפה כתבת דני אהוב

ממני מרים