שְׁתִיקָה

מפוכח: ארצך כבר כבתה את אורה ואין לך ארץ אחרת וקברך הוא לך מכורה. תודה רבה, המשך יום טוב. כולנו ביחד באותה הסירה. שנדע ימים טובים מאלה.

טעות, דני!טעות! 

לא קברי-קברו הוא לי מכורה! אני עוד כאן- אחוזה ברגבי הארץ ובשמיה! לא מוותרת!

תודה על קריאה ותגובה! 

אז את מבינה למה אני תמיד מחכה לשירים שלך?

תן לי ארץ אחרת,אך אל תיגע המשוררת

אפילו השיר הוא עצוב עד מדכא

תודה אודי לקריאה ולהבנה. ולתגובה.

עצוב-בהחלט! מדכא? לאו דווקא! כל עוד נותרים/ות שכמוני, שאין להם ארץ אחרת, ושורשי אחיזתם במקום הם לא לאומיים בלבד, אלא אישיים, יש תקווה!!!

תודה אביה.

תגובתך מעודדת ומרגשת.

לי אין ארץ אחרת

את הגחלת אני 

שומרת!

תודה אילה לקריאה ולתגובה

עצוב השיר, עצוב שקבר הוא קשר כל כך חזק לאדמה.

אני יוגעת, אני מכירה את התלחושה הזו.

אחי ה"קטן" קושר אותי לאדמה הזו

עליה נתן את חייו.

במלחמת יום כיפור הוא נפל וקברו קושר אותי אל המכורה הזו.

וגם אני מחפשת את ניצוץ האור במכורה הזו,

אותו ניצוץ שלקח איתו אהובך כשנטמן באדמה הזו.

אוההה, נורית כמה צר לי לשמוע על נפילת אחיך! אכן, קברי אהובינו קושרים אותנו לארץ הזו על חטאיה וחוטאיה. ועליה אנו נלחמים. לשמר את הטוב שעדין נותר בה. לקדש את זכר המתים ולהיות ראויים לקרבנם.

תודה לתגובתך. מליבך אל לבי.

לימים טובים יותר

יקירתי BEE,
את מבטאת בשורותייך הרגישות והיפהפיות, כאב עמוק על אובדן אהוב. השתיקה שלו מכאיבה לך יותר ממילים, והעצב כל כך גדול עד שכל הארץ נדמית לך קפואה וחסרת אור. למרות הרצון לברוח לארץ "נהדרת", אין עבורך מקום אחר, אהבתך ואבלך כבולים למקום בו נקבר אהובך, והוא העוגן היחיד שלך.

איש/ה איש/ה והעוגן שלו/ה. כל אחד/ת והשורש המחבר אותו/ה לארץ הזו. קברי אהובינו הנם שורש חזק ביותר. הם קושרים אותנו לכאן אך גם מעניקים לנו כח להלחם על החשוב לנו ואשר היה חשוב להם.

תודה רננה לתגובתך

לימים טובים יותר

.

רגיש-רגיש. ועצוב.

ברשותך ובדחילו ורחימו, BB,

בשירך יש אמת מצמררת - אולי שתיים: 

האחת, קברו של אהובך הוא מכורה לך;

השנייה, יותר סובייקטיבית, היא שהארץ

הזאת כבר כיבתה את אורהּ. (אולי לא

אמת סובייקטיבית בלבד, כי המצב קשה

מאוד). 

אני חוששת ש- כל שאביע יהיה פטפוט 

לעומת דברייך, שירך.

תודה רבה-רבה לך עליו, BB יקרה. <לב>

רבקה

---

תודה רבקה על הבנה ועל רגישות.

לכל אחד/ת יש עוגן כלשהוא לארץ הזו. ויש עדנים שאי אפשר להרים ולשוט עם אניית החיים למקום אחר. גם אם הים סוער וגם אם כבה האור.

עצוב מאד אם העוגן היחיד שנשאר הוא קבר. ולא החיים כאן. וזה התפוח המורעל שנותנים לנו היום העומדים בראש המדינה. הביתה! עכשיו.

ביבי יקרה

לאחר החושך תמיד מופיע האור

כך שחייבים להיות אופטימיים

האור מחכה לנו בפינה

שיר פסימי אך חייבים להיות אופטימיים

אגב-הורי היו שורדי שואה

ובכל זאת המשיכו את חייהם

ועוד,,,,בארץ הקודש וכי יש לנו ברירה?

יום טוב ושקט

ממני מרים

תודה מרים. על שקראת ועל שהרגשת ועל שהגבת
אני מאד מקווה שאת צודקת. הדור של הוריך והורי בנה את המדינה כמפלט נצח מהשואה. בתקווה שלא תחזור. השואה היום היא מעשה ידי בני דורנו. ורק אם השפויים והאנושיים יישארו כאן-איש/ה מסיבותיו/ה הוא/היא-תהיההלנו תוחלת. 

לעמין טובים