אומרים שאומרים עליי ... / טנגו /

השיר מדגיש את חשיבות הענווה, ההקשבה ההדדית והשיח המכבד בתוך קהילה יוצרת. הוא מציב חלופה לביקורת פוגענית ולשיפוטיות – יצירת בית חם שבו כולם קוראים, מגיבים ולומדים זה מזה.

תודה רבקה יקרה על מילותייך , אני מסכים עם כל מילה שלך , התגובות משמשות גם לשימור והעצמת הקשרים בין החברות והחברים כאן באתר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

ברשותך, שמואל יקר: 

אני מתייחסת קודם כול לנזק שגרמה לי, 

אישית, אותה מישהי שבאה והלכה - אחרי

שהצהירה על פוסט שלי שזה הכי טוב שהיא

קראה כאן, באתר. הצהרה פרובוקטיבית, 

תו לא. לא היה לי מושג מי היא עד שגלי 

שלנו אמרה-כתבה לי שזאת "החברה של 

ג'ני" - חשדתי בכך עקב המכתב שהיא 

כתבה אלינו, ומחקה כשמצאה לנכון.

בינתיים אני "נהנית" מחרם: רק אתה, דני 

ואיילה מגיבים לי בין אלה שנוכחו בהצהרתה.

זה נושא אחד. 

הנושא השני עדין ורגיש אף הוא. 

בינתיים, אני מקווה שחברי האתר יתייחסו

שוב אליי. 

(כואב לי, כן. מאוד.)

שבת טובה ומיטיבה, איש יקר. <לב>

רבקה

---

זועק, קריאה נרגשת: בעקבות התגובה של בר לבקשה שהיא תקרא גם יצירות של אחרים הפרשה הזו הזיקה לכולנו ואת קוראת לכל יוצר לקרוא גם יצירות של אחרים בצורה עדינה ורגישה. לא פוסלת ביקורת על היצירה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה. אני קורא גם יצירות של מי שלא מגיב לי בסובלנות רבה.

.

אלה ואלה על הכתיבה שלנו, בלי לפגוע ובלי 

להיפגע. 

תודה שוב ולילה טוב, ידידי היקר. <לב>

רבקה

---

האמת היא שעניתי לבר פעמיים והתAשובות שלי באורח פלא לא נקלטו.

אז ככה: נכון שלפנסיונרים כמו רובנו יש זמן בשפע, אבל לי יש המון עיסוקים

כשכתיבת שירה היא אמנם תחביב ראוי  - אבל אני לא מקדיש לו יותא מדי

זמן. טייק איט אור ליב איט. הכתיבה שלי באה כנראה ממקור פנימי עלום שכן מימי לא קראתי שירים

בקפידה חוץ מאש ר אלתרמן וחיים גורי משום שאמי כפתה זאת עלי.  ואני, מה לעשות, אינני  מבין

גדול בשירה, ולא תמיד מבין למה מתכוון המשורר ואין לי חשק לצאת - אתם יודעים כבר מה.

ולפעמים אני סופג ביקורות על כך וזה די לא נעים, אבל לעולם לא אעשה לגלי את זה כי בינה

לביני נרקמה ידידות עולם, וגם עם עוד כמה כאן. ואני מאד מקווה שתישאר האוירה הטובה. יקראו- יגיבו. יקראו- לא יגיבו.

לפעמים אני חש שזה כמו להכין שיעורים , מה שבאמת תיעבתי בבית הספר....

ובר היא באמת מיוחדת במינה. הלואי שתמשיך לכתב כאן. ושאורנה האהובה תחזור.

.

מה שאני מציעה הוא, כפי שכתבתי לדני, לעיל: 

לקיים דיון בינינו, מחב.ת וקורא.ת, כדי שיהיה

יותר ברור למחבר.ת מה עובר לקורא.ת, 

מה לא. 

זאת הצעה. וגם אני אומרת: טייק איט אור

ליב איט. 

השאר הוא עניין רגשי לכמה מאיתנו. נעזוב

אותו. 

תודה רבה שוב ולילה טוב, אודי. <לב>

רבקה

---

אבל אותך אני ממש מעריץ על היכולת הכשרון והידע!!

.

>>> קח כיסא ... 

(גם אני התיישבתי-התמקמתי טוב יותר ...)

לילה טוב, אודי. באמת: לילה טוב. <לב>

רבקה

---

בתחילה הסתקרנתי על איזה שיר מדובר [אשמח לקישור]. לאחר מכן כתבת על ביקורת שהופנתה כלפיך. לצערי, לא יכולתי להגיע לכאן כמה ימים, כך שאינני יודעת במה הדברים אמורים.
בכל מקרה, לא נתקלתי באתר המקסים הזה, בשיח פוגעני [ומקווה שלא אתקל] וצר לי שהסערה פגעה בך.
אני חושבת, שכתיבתך יחודית ומעניינת ולעיתים היא אף מאתגרת אותי לחפש פירושים כאלה ואחרים לאימרות ומילים שכתבת. 
אני מקווה שנמשיך ונכתוב [כל עוד העיניים מאפשרות, והראש עובד] ונעלה לכאן הגיגים, סיפורים ושירים.
רבקה יקרה - שיהיה לכולנו סופ"ש שקט ושנשמע בשורות טובות, כבר היום }{ }{ 

.

לקיים דיון בינינו, מחבר.ת וכותב.ת, סביב

שיר/טקסט שמסקרן אותנו או שאנחנו לא 

בטוחים אם הבנו/פירשנו אותו כן/לא נכון. 

דיון כזה תורם/יתרום לשני הצדדים: 

למחבר.ת - ללמוד מה מקשה על הקורא.ת; 

לקורא.ת - ללמוד משהו מהמחבר.ת. 

אגב:

איני מתעלמת משאלתך. פשוט, לדעתי, גם

להבנָתי, מישהי שהייתה כאן בהיעדרך העלתה 

במתכוון הערה פרובוקטיבית עם התפעלות

מוגזמת מטקסט שלי. כשהיא עזבה, מחקה

את כל מה שכתבה והעירה כאן. 

תודה רבה שוב, ולילה טוב לך. <לב>

רבקה

---

מבינה ואף אוהבת את כוונתך בנוגע לדיון בנוגע לטקסטים שמועלים ואני איתך בכך.
זה בהחלט יכול לתרום לכותב ולמגיב. יחד עם זה , מהיכרותי כותבים/יוצרים, השורות שלהם הן בבת עיניהם, כילד שילדו, ואבוי אם ישיגו השגה על מילה זניחה אחת ביצירתם. 
אני מוכנה להעמיד שורותיי לדיון, אך אינני יודעת כיצד עושים זאת.
 

.

היקרה: 

אוי ואבוי למי שמתאהב ביצירותיו!

אסור. אסור. זה מתכון "נפלא" להישאר תקועים

בשלב מסוים - לכל החיים. 

חוץ מזה,

התאהבות כזאת מתאימה לילדים קטנים, עד גיל 11, לא 

יותר. בדוק. תוכלי לבדוק בעצמך, בכל ספר 

או אתר רציני לפסיכולוגיה התפתחותית. 

חוץ מזה: 

כשהיו פורומים לכתיבה, לפני אתרי האינטרנט, 

השתתפתי בכמה מהם, ובכולם היה מקום 

לדיון ביצירות שהועלו: זה היה מובן-מאליו. 

הפורומים ההם לא היו המוניים אלא קטנים

למדיי, כמו האתר שלנו. לכן לא ברור לי 

למה *כאן* נרתעים מהרעיון. 

... די לקשקש לך. להצעתך: 

את יכולה לכתוב למטה, במרחק שלוש-

ארבע שורות, משהו כמו: "פתוח לדיון. תודה."

כך, נדמה לי, יהיה נוח לכולם.

תודה רבה לך שוב, ורק טוב! <לב>

רבקה

---

נראה שפיספסתי את הדרמה, ואין לי מושג במה מדובר ואיך פגעה בר בך, רבקה.

כל אחד/ת מחפש באתר הנפלא הזה משהוא אחר.

תגובות אינן חובה! נעים ומעודד כשמקבלים תגובה. אבל אני אישית לא כותבת כדי לקבל תגובה, אלא כדי לא לשכוח את הפרפר שבקע לפתע אצלי מהגולם!תגובות מחממות את לבי, ואני שמחה להגיב על יצירות של כותבים /זזות אחרים, אבל לפעמים מרגישה צורך לנתח יצירות-אלא להגיב מהלב ולעודד ולא כ״כ מבינה את הצעתך, רבקה.

.

מעשית, להיעזר באתר הנפלא הזה כדי 

לשפר את הכתיבה - במילים אחרות: כמו

במעבדה נסיונית, כפי שאני עצמי עושה - 

לא מעניית במיוחד: "תגובות אינן חובה!",

כך את אומרת. 

בינינו - ואני יודעת שאחרים יקראו את דבריי,

- ובלי כוונה כלשהי להעליב או לפגוע בך,

גישה כזאת נראית לי (לי, טוב?) להשתמש 

באתר כמו בלוח-מודעות: מי שמעוניין, קורא. 

קצת רחוק מאתר לכתיבה, את מבינה?

תודה רבה שוב ושבת טובה ומיטיבה, 

BB יקרה. <לב>

רבקה

---

ובאשר לשירך ולכאבך

יצא לך שיר יפה מהסיטואציה :) 

לא כדאי להיות יהירים

פעם כתבתי בין ענווה לתאווה

תמשיכי לכתוב שירייך כי את כן טובה!
אז היתה סערה

מהומה על לא מאומה

באה כתבה מחקה והלכה
חשבתי גם להגיב לה על מה שכתבה

אבל הבנתי שחבל על אנרגיות שליליות

וידעתי גם שהיא תמחק את זה
כמה כייף להגיב גם כשאין תמיד זמן
ותודה לך שהבאת

שבטובה

.

אין "קונים" רבים ... וצר לי על כך. 

לא נחזור - לא אחזור - לסיטואציה ההיא, 

וטוב לי שאת מבינה, שהבנת. 

שוב: תודה גדולה על דברייך!

רק טוב, אביה יקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

דרושים שניים לטנגו. גם ליצירות שלנו. הרצון שמישהו יקרא ויהנה ויבין. כך אצלנו באתר. ואני כה שמחה שאת כאן אתנו, מוסיפה את יצירותיך החכמות והמיוחדות. חיבוק ענק רבקה אהובה.  

.

ואני מבינה שאין כאן רצון ו/או נכונות לטנגו

שהצעתי. וחבל לי. חבל *רק* לי ...

תודה רבה בפעם ה- המם, כבר לא זוכרת -

על ביתך החם, גליתי! 

שלך, <לב>

רבקה

---

.

בסופו של דבר, גם אני עצמי הצטרפתי לזרם 

"הפילוסופי" הזה. זה סטטוס-קוו (status quo)

שביקשתי לשַׁנות, ו- גם איתו לא הצלחתי.  

עד כאן עם כאביי-תסכוליי. 

שלך, <לב>

רבקה

---

המשיכי לכתוב, זה כל מה שחשוב. הדינמיקה באתרים למיניהם לא מעניינת.  

על זה רבקתי היקרה, אני חותמת בשתי ידי,

כשהן מתפנות מהחיבוק שהן נותנות לך.

אני מודה שאינני יודעת בדיוק על מי ועל מה יצא הקצף,

אבל אם הגעת לרגע כואב כזה, שאת מעלה את זה על הכתב

ואת מביאה את זה לידיעת כולם - זה היה משהו כואב וממש לא ראוי.

אני מבינה שזה כבר מאחריך, אבל הכאב עדיין נותר.

אז כמו שעשיתי לילדי, אתן לך נשיקה על המקום הכואב

ואני,

אני מבטיחה לך רבקתי היקרה והאהובה,

א ני אף פעם לא אעזוב אותך.

אני אמשיך לרקוד איתך טנגו, 

או בגירסה הדרום אמריקנית שלו - מילונגה.

ואם קצת קשה לך כבר לרקוד מילונגה, אז אפשר גם סלואו.

.

(ו- נא לחייך.) 

תודה רבה-גדולה-מאוד על דברייך, ובעיקר, 

על הנשיקה. 

כן, זה עדיין כואב ... 

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, רק טוב!

חיבוק, שלך, <לב>

רבקה

---

אני מסכים איתך וזאת גם הגישה שלי. כך אני נוהג. כשמגיבים בצורה נכונה אפשר ללמוד מזה וזה לטובת כולם. נשתפר. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך שבת טובה.

.

תודה רבה על קריאה + תגובה!

לא כל כל הבנתי מה "נכון. שירי וקיים" -

אבל לא נסתבך. <חיוך>

<לב>

רבקה

---