ללוח של השנה החדשה ... / הציפור ההיא /

הראשון מתעריע: את למודה מהנסיון של אחרי הגשם הראשון כאן בארץ וכן הפטריות שקטפתם ולא שערת שיקטפו כאן חיים ואת מבקשת לנקות את מחסן הזיכרונות שמא תתמרמרי וזה מה שיקרה עם יום הזיכרון שיחול ב-16/10/25. בסרט הזה כבר היינו.

השני, זועק, מבטיחה: הציפור מצייצת שוב ואת מבטיחה כי לא תשכחי אותה.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב.

.

דני יקר-יקר, 

תודה רבה-רבה על תגובתך הכמעט-מיידית! 

המשך ערב נעים ושבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---

זִכָּרוֹן נִכְתַּב עַל לוּחַ הַלֵּב,
פָּעַם בְּקוֹל זְעָקָה לְאֻמִּית,
וּפַעַם בְּצִיּוּץ שֶׁל צִפּוֹר נֶעֱלֶמֶת.
הַכְּאֵב וְהָעֲדִינוּת שְׁזוּרִים יַחְדָּו,
שׁוֹמְרִים עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח
וְשֶׁלֹּא נְאַבֵּד תִּקְוָה עַכְשָׁו.

השיר הראשון נושא תחושה כבדה של אחריות, כאב לאומי ושאלות קשות על עתיד החיים והמלחמה.

השיר השני נושא תחושה רכה, פיוטית ונוסטלגית – זיכרון קטן אך משמעותי שמעניק כוח להמשיך.

בשני השירים יש הבנה שזיכרון – בין אם לאומי ובין אם אישי – הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. הוא מעצב את הזהות שלנו, אך גם מאתגר אותנו: איך לשאת את הכאב מבלי לאבד את האור ואת התקווה.

תודה רבקה יקרה על שני השירים .

שבוע טוב ושקט ושנשמע בשורות טובות כי אנחנו לא שוכחים איפה אנחנו חיים כמו של נשכח את ירושלים...

שמוליק

.

תגובה שהיא גם מתנה כתבת כאן לפוסט

שלי, לשני הטקסטים, שמואל יקר-יקר. 

תודה רבה-רבה, ותודה מיוחדת לסיום 

תגובתך לטקסט השני. <לב>

רבקה

---

ואת עוד זוכרת את הפיקניק והפטריות

וכלל לא חשבת שבהמשך יקטפו חיים

ואותה ציפור שצייצה והתעופפה מבוהלת

צייצה שוב הבוקר

וכמה נעים להקשיב לשירת הציפורים

כל בוקר אני מתעוררת מהציוצים היפים

וכשאני צועדת בטבע תמיד מקשיבה למנגינה

בוקר מחבק ושבוע נפלא

.

תודה רבה-רבה על תגובתך, על דברייך, 

על השיתוף בחוויותייך, אביה אהובה. <לב>

שבוע טוב ומיטיב לך, לכם. 

רבקה

---

שהתעופפה מבוהלת לעולם לא תשכח ממך. כמו יום השבעה באוקטובר שהתנפץ בפניך. ניפץ את כל התדמית של ישראל כשעלית לארץ. הבום... הזה נשמע בשני השירים.  

.

אה גלי-צבי-ויס, גליתי יקירתי האהובה. 

תודה רבה-גדולה על קריאתך אותי. 

אוהבת אותך המון-המון,

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

יש פער בין כאב אישי לעיצוב זיכרון ממלכתי.  הזיכרון לא תמיד מרפא, לפעמים הוא מכין לקרב נוסף.  
האדם זקוק לעיבוד אישי של אובדן, לא רק להנצחה רשמית.  בסופו של דבר, הרצון החזק הוא, לשמור על אנושיות ושפיות בתוך מציאות מתמשכת של שכול ומלחמה.
*****
הציפור שמופיעה ומצייצת לתוך אוזנך, מסמלת חוויה פנימית עדינה, ייתכן חלום, קול פנימי אהוב, שנעלם, או זיכרון מתוק-מר. כשהתעוררת, הציפור נבהלה ובורחה, כמו רעיון, תחושה או קשר שנקטע על ידי המציאות. אך בבוקר הבא הציוץ חוזר, ונופלת ההבנה, שזהו קול שאינו נשכח, שיש בו נוכחות קבועה בלבך.
 

.

אוחחח ... 

תענוג לקרוא את תגובתך, ידידתי היקרה. 

הענקת הרבה עומק לעומק הכָּאוּב שלי. 

תודה רבה-גדולה לך! <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, מילים כתבת, 

מילים של זכרנות כואבים.

לזיכרון יפה של פיקניק ואסוף פטריות

ואז, מתווסף לזיכרון הזה חיים שנקטפו.

וכן רבקתי, אני בתוך התאריך שציינת 

כד' בתשרי... הוא תפס אותי ובקושי קראתי את ההמשך

כי

זהו תאריך נפילתו של מוקי.

אוקטובר, מלחמה אחרת...

ואחי האהוב והיפה עזב אותי.

\

ותודה רבקתי היקרה על ציוצה של של הציפור...

.

הו. נוריתי. 

לא ידעתי. 

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

תודה רבה-גדולה-מאוד על תגובתך האישית, 

על השיתוף בכאבך, בתצלום. 

אנא, קבלי את החיבוק האוהב שלי. 

שלך, תמיד, <לב>

רבקה

---

הקריאה מליבך הזועקת על הפיכת ה07/10 לעוד אירוע תעמולתי שמטרתו לטשטש את אמת המלחמה הבלתי נגמרת נגע עמוק בליבי, כחץ מושחז. הבעת ככ יפה את הרגשת רבים מאיתנו שמוליכים אותנו שולל בטכסים ודגלים וימי זיכרון, כדי שנשכח את מכונת המלחמה.6אבל לא נשכח. ולא נסלח. ולא נבחר בהם. אם נשרוד את החודשים הבאים!

באשר לציפור-תזכורת עדינה שיש  עולם אחר שנותן קצת שלווה בימים סוערים/

.

הו. 

הלוואי. הלוואי! 

תודה רבה-רבה על תגובתך, על שקריאתי 

דיברה אלייך, BB, יקרה. <לב>

רבקה

---

ועוד כול יום ולא נגמר

מרגש רבקה יקרה

.

ולא נגמר, איילה אהובה. 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה. <לב>

רבקה

---

.

<חיוך-עצוב>

תודה רבה-רבה על תגובתך האישית, 

צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

.

צביקה, יקר, דילגת על הפוסט האחרון שלי, 

מאתמול. אשמח מאוד לתגובתך. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה יש לך שירים יפים ומרגשים

הזכרונות הכואבים ולצידם תיאור המשך החיים של הציפור המצייצת

שנראה זמנים טובים

.

עינת, אנא סליחתך! 

עד עכשיו, ברגע זה, כבר מעל לחמישה

חודשים, לא חזרתי אל הפוסט הזה. לכן,

גם לא ראיתי - ולא קראתי - את תגובתך. 

באיחור  ע-נ-ק , תודה רבה-רבה לך!

סופ"ש רגוע ומיטיב (הלוואי!). 

וכדברייך: שנראה זמנים טובים. 

רבקה

---