שיר נשיר בגשם / אמא ירושלים [טיוטה] /

השיר „שיר נשיר בגשם”  מתאר בריחה רגעית מהכובד והמציאות דרך השראה מסרט ישן – ריקוד, שירה ושמחה כדרך להתגבר על צרות היום־יום.
האמנות והדמיון מאפשרים לנו למצוא רגע של הקלה, גם אם ברור שזה רק חלום קטן שנמוג.

השיר „אמא ירושלים”  מציג דמות אלגורית של אישה ירושלמית פשוטה אך רבת הוד, סמל לעיר עצמה – עתיקה, עייפה, ענייה אך גאה. היא מחפשת את שרידיה ואת עצמה, כמו ירושלים שמחפשת את נשמתה בין העבר להווה.
 ירושלים היא אם עתיקה שמחזיקה בזיכרון הדורות ובכאבם, ותמיד נותרת בחיפוש אחרי זהותה והמשכיותה.

שני השירים יחד מעמידים ניגוד: האחד בורח לרגע קליל ומוזיקלי, והשני מביט בעומק ההיסטוריה והזהות, אך בשניהם יש געגוע לחיבור ולגאולה פנימית.

תודה רבקה יקרה על שני השירים.

יום שלישי מבורך

שמוליק

זוכרת את הסרט כל כך - וכשהוא רוקד בא לי לרקוד ולשיר בגשם

לרקוד  - לשיר - לשמוח - 

אמא ירושלים
כל כך יפה הסיפור בשיר - סוחפת בשירתך - ועל כך תודתי
 שׁוֹאֲלִים סַפָּר
וְסַפָּרִית אִמָּא יְרוּשָׁלַיִם קוֹרֵאת שֵׁם 'אַבְשָׁלוֹם'
כָּתוּב עַל הַחַלּוֹן וְעוֹנָה לָהֶם אֶחְזֹר, אֶחְזֹר 

מקסים
.

אביה אהובה, תודה! <לב+חיבוק>

לאחר שיר הקלילות הנפלא - שיר אשיר בגשם. את עוברת אל אפיזודה יומיומית מהעיר, אך הכבדות שאותה אישה נושאת על עצמה, היא הכובד של ירושלים עצמה. 

אבשלום אבשלום

אמא ירושלים

ראו בעוני עירי

כואב

<לב> יצחק, יקר, תודה! <לב>

הראשון, מעורר תהיות: את רואה את קלי בסרטו הודות לאינטרנט והוא שוב מאוהב וגם את מתמלאת ברצון לרקוד וזה לא קל ואת קוראת לו לבוא לשיר בגשם כאילו הוא כבר כאן וכך נשכח מכול צרותינו לרגע מתוקן ואת תוהה את מי מרמה.

השני: ספרית בירושלים המדברת על עבודתה.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.

.

דני יקר, ברשותך:

השני הוא על *אִמָּא ירושלים*. 

אם תרצה, תוכל לקרוא אותו שוב. 

בכל אופן, תודה רבה על תגובתך! <לב>

רבקה

---

שנים שונים כל כך-ועם זאת מציירים תמונה אחת רחבה

האחד-לוקח קצת אור מסרט ישן של ג׳ין קלי אבל בסופו יש התעוררות למציאות.

והשני-לוקח פיסת חיים ומתאר אותה,ובמיוחד את האנושיות המחבקת, גם למי שנמצא. בשולי החיים.

נהניתי לקרוא!

אוספת מצוות. גמ"ח. סיפור צובט את הלב. הב-שלום

.

הב-שלום.

או לצחק, או לבכות, או לכעוס עליך: 

"באיזו זכות ..?" (סתם, ברור.)

אני בטיוטה החמישית של אמא ירושלים -

ועדיין לא מרוצה. 

תודה על החיוך העקום, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

כמו דוד כך קוראת אמא ירושלים.

היא כבר באה בימים, היא רוצה לשפר את מראה

אבל העוני הוא בן בית אצלה.

ספר וספרית מנסים לעזור לה. 

היא מנסה לשמור על מראה מסודר

בגד נקי וללא קרעים, שיער שאבד את צבעו

אבל הוא נאה...

אמא ירושלים, למרות עונייה, מבטיחה לשמור על עצמה

ולשמור קשר עם סביבתה.

רבקתי היקרה, את כואבת את כאבה של אמא ירושלים.

את רואה אותה, את ידיה המיובלות וציפורניים לא מטופחות

ועדיין, שומעת גם את ההבטחות שלה.

העציבו אותי המילים

אז

פניתי ליוטיוב, והקשבתי לשיר הנפלא מהסרט

שיר אשיר בגשם.

אפילו ניסיתי לפזז קצת כמו ג'ין קלי , מסביב לפנס, ברחוב הרטוב.

<לב> נוריתי יקירתי, תודה! <לב>