שִׁיבָּארִי בִּנְיוּ יוֹרְק (קֹבֶץ רִאשׁוֹן, אַרְבָּעָה שִׁירִים)

1.

אֲהוּבָה שֶׁלִּי, הַבִּיטִי דַּרְכִּי,

רְאִי אֵיךְ אֲנִי לוֹמֶדֶת לְלֹא פַּחַד

אֶת כּוֹחוֹ הַמֻּפְלָא שֶׁל הָרִפּוּי

הַמִּתְגַּלֵּם בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַזּוֹ,

בְּהַפְקָרָה הַנִּנּוֹחָה שֶׁל הָעֵירֹם

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹרַעַת עַל הַבִּרְכַּיִם,

מְחַיֶּכֶת אֵלַיִךְ מְלֵאַת אֵמוּן

וּמוֹשִׁיטָה יָדַיִם אֶל הַכְּבָלִים

עֵת כָּל הַסְּכָרִים נִפְרָצִים

וְהַדָּם גּוֹעֵשׁ נַחְשׁוֹלִים וּסְלָעִים

מְלוֹא הָעוֹרְקִים

מְלוֹא הַיְּרֵכַיִם

מְלוֹא הַפְּטָמוֹת

מְלוֹא הַפֶּה

וְכָל גּוּפִי אֲסִיר תּוֹדָה.

2.

הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת לְנַשֵּׁק,

הַחֵלֶק הַפְּנִימִי שֶׁל פִּרְקֵי יָדַיִךְ

לָפוּת אֵצֶל עַמּוּד יָחִיד

כְּשֶׁאֲנִי מְחַכֶּכֶת סִיבִים כְּנֶגֶד הַפּוֹרְצֵלָן,

מְבַקֶּשֶׁת לְצַלֵּק בָּךְ סִימָן. אַל תָּזוּזִי כָּעֵת.

הַנִּיחִי לִי לְשַׂרְטֵט מַפָּה שֶׁל שְׁבִילִים אֲדֻמִּים

עַל עוֹרֵךְ הַנִּמְתָּח וְהוֹלֵךְ

כְּדֵי שֶׁאֵדַע מָתַי לְלַטֵּף וּלְהַרְגִּיעַ

עַל מָה לְהַחְלִיק לָשׁוֹן מְנַחֶמֶת

אֵיפֹה לַחְפֹּר בְּאֶצְבָּעוֹת מְבִינוֹת. 

3.

כְּשֶׁנְּשִׁימוֹתֵינוּ מִתְמַזְּגוֹת לְאַחַת, אִטִּית וּרְגוּעָה,

אֲנִי מַחֲלִיקָה לוּלָאוֹת בְּמַעֲלֵה הַזְּרוֹעוֹת

מְלַפֶּפֶת סְבִיב הַכְּתֵפַיִם

מוֹתַחַת אֶל מֵעֵבֶר לַשָּׁדַיִם

וְהַחֲבָלִים הָאֲדֻמִּים כֹּה מְדֻיָּקִים עַל גּוּפֵךְ

עַד שֶׁאֲנִי בּוֹכָה מֵאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ

בְּעוֹדִי מִתְקַדֶּמֶת לְאַט,

מִתְעַנֶּגֶת עַל כָּל קֶפֶל בַּבָּשָׂר,

מֵעַל, מִתַּחַת, דֶּרֶךְ, יוֹתֵר הָדוּק, יוֹתֵר חָזָק

וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ הוּא הַפְּקֻדָּה שֶׁלִּי,

לָכֵן אֲנִי צְרִיכָה שֶׁתַּגִּידִי שֶׁאַתְּ רוֹצָה,

תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת

וּכְשֶׁאֶשְׁמַע אֶת תְּחִנָּתֵךְ, אֶכָּנַע בְּלִי תְּנַאי.

הֲרֵי שְׁתֵּינוּ יוֹדְעוֹת שֶׁגַּם כְּשֶׁאֲנִי מַחֲזִיקָה בְּחֶבֶל,

זוֹ אַתְּ שֶׁנִּמְצֵאת בִּשְׁלִיטָה.

4. 

אֲנִי כְּבָר רְהוּטָה בִּשְׂפַת הַחֶבֶל וְהָעַמּוּד.

גַּם לָמַדְתִּי לִשְׁמֹר מֶתַח בְּאֶמְצָעוּת קֶשֶׁר עַיִן

אֲבָל רַק אַתְּ יוֹדַעַת לִקְשֹׁר אוֹתִי בִּצְעִיפִים וּסְרָטִים

וְגַם לַעֲשׂוֹת מֵהֶם פַּרְפָּרִים צִבְעוֹנִיִּים. שָׁאַלְתִּי אִם אֲנִי

הַמַּתָּנָה שֶׁלָּךְ, עֲטוּפָה וּקְשׁוּרָה בְּקַפְּדָנוּת מוֹפְתִית

כְּמוֹ שֶׁכָּל מַתָּנָה יְקָרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת.

וְאַתְּ חָתַמְתְּ אֶת שְׁמֵךְ עַל הַבֶּטֶן שֶׁלִּי

בְּאֶצְבַּע קַלָּה, מְדַגְדֶּגֶת:

לֹא, אֲהוּבָתִי, לֹא מַתָּנָה;

אַתְּ יְצִירַת הָאָמָּנוּת שֶׁלִּי.

הִנֵּה, תִּרְאִי, אֲפִלּוּ חָתַמְתִּי.

וְהַיָּדַיִם שֶׁלִּי אֲסוּרוֹת מִלְּחַבֵּק אוֹתָךְ

אָז אֲנִי בּוֹכָה בִּמְקוֹם חִבּוּק.

עֲטוּפָה, אֲסוּרָה, אוֹהֶבֶת, מְשֻׁחְרֶרֶת, מְאֻשֶּׁרֶת, בּוֹכָה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נטלה חלק: ג'נה גרסיה.

בתמונה המצורפת: היצירה "אישה הרה". עיצב, קשר וצילם: אמן השיבארי האג'ימה קינוקו; דוגמנית בהריון: סאצ'יקו יוּסוּרָה. האמן הסביר שהחבלים האדומים והכחולים מסמלים את ה-DNA של האם והעובר, בהתאמה (התמונה נלקחה מדף האינסטגרם שלו)