שיר השבוע - שִׁיר לְגֵ'נִי

מרגש: את מבקשת שתתגברו בהצלחה על המכשולים שיעמדו בדרכיכן בהמשך. תודה רבה לך בר, לילה טוב.

השיר מתאר אהבה עזה בתוך עולם שעשוי להיחרב או להתפורר בכל רגע. את פונה אל ג'נה אהובתך ומבקשת ממנה לראות שגם אם כל מה שסביבכן ייעלם – השמש, הירח, הבית, העתיד – עצם הקיום המשותף שלכן כאן ועכשיו מספיק כדי לתת משמעות ולמלא אותן בתחושת מזל וברכה.

האהבה חזקה מכל תוהו ובוהו קוסמי או אישי. גם אם העולם כולו יתמוטט, עצם החיבור בין שתי נפשות מעניק טעם, כוח ותחושת מלאות. זו אמירה על ערך הרגע הנוכחי ועל כוח האהבה כמשען האחרון והעמוק ביותר של החיים.

יפה ומרגש כתבת בר, ד"ש לג'נה

סופ"ש רגוע ושקט 

שמוליק

אבל השארתי את זה ככה, כי מלנכולי אין פירושו פסימי. זו רק ההבנה שחילחלה בי ברגע שקיבלתי את הטבעת, שאנחנו מתקיימות בעולם כאוטי, והכל מסביבנו כל כך שביר ולא ודאי. במיוחד שהשינוי אצלי גורר הרבה שינויים נוספים (מה שאומר, שהציור שלך לגמרי משקף תחושות...) אבל בינתיים, כמו שאומרים הזקיפים במחזות של שייקספיר:

It is Friday, and all clear!

משפטי התנאי הללו, מדגישים את הדבר החשוב מכל: העובדה שאתן יחד. יותר מזה לא צריך עוד.

איזו דרך ייחודית לומר אהבה גדולה. 

לעולם לא ג'נה לאחר שג'ני הפכה להיות מין סימבול של נצח במוחי.

כבוד לשיר ההלל ויוצרתו

But the name is Garcia, Jenna Garcia. Ya know, as in Bond, James bond .  (although I got used to being Jenny, nobody calls me that, neither family, nor friends)

כל מה שיקרה בעולם שסביבכן לא ממש חשוב,

כל עוד שתיכן ביחד.

ואתן אוהבות זו את זו, ובאהבתכן זו אתן באמת כמו יחידות בכל היקום, כי

ככה זה כשאוהבים.

נפלאה  אהבתכן 

זכיתן.

שבוע טוב.

.

ברשותך, בר: 

פעם ראשונה שאני קוראת אצלך, מאז חזרת

בשם "בר" - כך שאתייחס לדימוי שתפס

אותי (סליחה, בלי ניקוד): 

"[וברגעים האחרונים,] אצבעותינו השלובות יהיו גלגלי השיניים

שיניעו את הכדור עוד קצת, ולוּ עוד קצת, " 

הנחישות הזאת דיברה אליי. 

רבקה

---

אני לא בטוחה אם זו נחישות או זה סוג של פחד, שדברים ישתבשו. אולי גם וגם?

בכל אופן, תודה שקראת.