שעון החול / הרעד הזה /

הראשון, מעורר תהיות: את הולכת בעקבות יובל נוח הררי ועמיתיו ואת מהרהרת על שעון החול המדמיין שלך , הוא פעיל ומפעיל שעוני חול מדמיינים ופעילים באזורים שונים במוחך והשחיקה והסחיפה ואת תוהה מה נותר עדיין.

מבטא רגשות מעורבים, חד: הרעד הזה באווח הנושם, טיפות זעה מכל אשר עורג רעד חושש חייך.

תודה רבה לך רבקה היקרה, צהריים טובים.

.

תודה רבה על קריאה + תגובה ושבוע טוב, 

דני יקר. <לב>

רבקה

---

התחברות לרעד שמניע את חיינו. מודעות עצמית

.

נכון. מאוד. לגבי שניהם. 

תודה רבה ושבוע טוב, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

שני השירים מציבים את הזמן והחוויה הפנימית כעדות לקיום האנושי – ב"שעון החול" הזמן נשחק ונשפך ומעלה שאלות על מהות החיים ומה נותר מהם, ואילו ב"הרעד הזה" מתגלמת תחושת הרגע, הפיזי והרגשי, שמוכיח שאנו חיים באמת.
החיים הם שילוב בין הזמן החולף לבין הרגעים המרעידים אותנו – החול נשפך, אבל בתוך כל גרגר טמון רעד של חיות.

תודה רבקה יקרהעל שני השירים מעוררי מחשבה וכתובים בצורה מענינת.

עוד מעט שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

נכון מאוד, בדרכך, מזווית הראיה שלך. 

תודה רבה ושבוע טוב, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

שעון החול הפרטי שלנו פועל ללא הרף ואנו יודעים לאן פניו.

לגבי העולם שלנו יש לא מעט תיאוריות החוזות גם לו כלייה. נח הררי הוא אחד מהם. שעון החול של האנושות אולי. 

והרעד הזה, מביע את הפחד. גם מהנאמר לעיל וגם מהמצב המדיני.  

.

תודה רבה-גדולה על התייחסותך הרחבה, 

גליתי יקירתי האהובה. <לב>

שבוע טוב!

רבקה

---

שעון החול מודד לנו את הזמן. 

אנחנו רק צריכים תמיד להיות בהיכון, כדי להפוןך אותו בזמן.

ככה גם עם שעון החול הפנימי שלנו, לא לשכוח יום ולילה להפוך אותו

כדי שהזמן לא יעצר.

וישנו הרעד הזה באויר, הפחד המניע את חיינו,

זה שגורם לנו להיות תמיד ב"היכון" על קו הזינוק.

לפעמים זה קשה

לפעמים זה מפחיד.

ככה זה רבקתי היקרה

אלו הם החיים...

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

תודה רבה-רבה ושבוע טוב!

שלך, <לב>

רבקה

---

.

אביה אהובה, 

תודה רבה-רבה לך על תגובתך!

לילה טוב ומיטיב, יקירתי. <לב>

רבקה

---