לֹא שָׁחֹר וְלָבָן

אין זה עוד הסוף המר שאכן יש לו תקווה

אכן. כל יו רע מקודמו. כל יום מאכזב מקודמו. והתקווה מתרחקת.

תודה זיו לקריאה ולתגובה. 

השיר מצייר את העולם לאחר האסון – השמים אדומים מדם, העננים שחורים, הנהרות והים שהיו סמל לחיים ולשמחה הפכו עכורים ומלוכלכים. הכל מעיד על אובדן התמימות והיופי, על שבר עמוק במציאות המוכרת. המוות של נערים וצעירים משתקף כצל כבד שמכסה את היום וזורע ספק אם יש לעולם הזה תקווה ועתיד.

אחרי השבעה באוקטובר, העולם כבר אינו פשוט וברור; המציאות רוויה כאב, אובדן וחוסר וודאות, אך מתוך ההכרה בשבר עולה גם השאלה הקיומית – האם נצליח לבנות מחדש חיים ועתיד מתוך החורבן.

שיר נוקב כתבת BB יקרה. נקווה לבשורות טובות.

יום שני מבורך

שמוליק

תודה שמוליק יקר

אכן עולמנו התפוצץ ועדין עולה באש אחרי השביעי לאוקטובר. כולנו חטופים!

ואני חשה את השבר הזה כל יום! 

האיור שלך ממש אפוקליפטי!

נאחזת בכל ידיעה קטנה ובה שביב של תקווה. ועדיין-יש ימים אפלים.

הכאב ניבט ממילותיך, הדאגה הגדולה וכרגע הכל צבוע בצבע עכור כל כך. עצוב...

תודה גלי.

ימים רשים לכולנו ימים אפלים. עד שחטופינו לא יוחזרו כולם-ולא בארונות קבורה-לא יהיה לנו אור.

תודה על קריאה ועל תגובה.

תודה, אביה יקרה 

לקריאה,להזדהות, לתגובתך החמה.

כמר חתימה טובה לך ולבני/ות ביתך . צום קל לצמים.

עוצמתי, מטלטל, מעורר תהיות: העולם לא זחור ולבן, הוא עכור ואת תוהה אם תהיה לו תקומה ועתיד. הספק מאכל ואימתי.  תודה רבה לך, יום טוב וגמר חתימה טובה. רק האהבה תביא את הגאולה לכולם.

תודה דני יקר 

לקריאה ותגובה חמה.

תגובותיך מעודדות אותי  ליום נוסף של יצירה. לכתוב שיר או סיפור נותן פתח להוצאת לחצים ונותן קצת מרחב נשימה.

גמר חתימה טובה 

תודה , צביקה לתובנותיך.

ולוואי והיו אלה תובנותיי. 

נכתב אחרי  הסיפור הוושינגטוני הלילה?...........

האמת-נכתב לפני החדשות המרעישות! צורך שלי לחזור לדברים הקטנים והנורמאליים בחיים: אהבת קטנות, תכניות קטנות, ציפיות קטנות ותקוות גדולות!!!

תודה אודי