לְפֶתַח תְּהוֹם רוֹדֶמֶת

.

ברשותך, BB, להבנָתי, לקריאתי: 

עליי לנחש שפירוש "רודמת" = "רדומה כביכול" 

- אבל: כביכול בלבד. 

שיר טעון דימויים דינמיים על הקיום החי, 

האישי-אנושי (של הדוברת הלירית, אבל: לא רק שלה) ,

על המוות הקרב, אף הוא בדימויים,

ועל משמעותו של המוות - שוב, אצל הדוברת הלירית: 

הגוף, גופהּ, היה כלא היה, 

שחרור הנשמה - נשמת הדוברת - מדאבות היומיום, 

"והמרובע יהא עגול" (סליחה, בלי ניקוד) - 

ז"א: הבלתי אפשרי בקיום הארצי יהיה לאפשרי. 

תודה רבה על השיר, BB יקרה. (אני מקווה שמדובר

בשיר, בדמיון והרגשה של רגע, ושלומך טוב). 

ליל מנוחה. <לב>

רבקה

---

תודה, רבקה יקרה

לאנרק על הניתוח לעומק, אלא גם לדאגה.

רודמצ אכן=רדומה. לפעמים אני קצת מעוות מילים ונותנת להן צורה שמצלצלת לי נכון.

וכן-מדובר בשיר שנולד כך פתאום, ולא בתגובה למצב אישי! אל דאגה. 

תודה רבה לתגובה עמוקה ובוחנת.

לא רואה סיבה וצורך להמציא פעלים במקום מה שהשפה כבר מספקת בהקשר מסוים. נכון שחידושים והמצאות לשוניות לא דבר חדש בכתיבה יוצרת. משוררים כמו ביאליק, אלתרמן, שלונסקי, וולט ויטמן עשו את זה, אבל תמיד לצורך ייחודי בהקשר מסוים, עם רקע לשוני מתאים, או משלב שפה מתאים, ולא כי זה צילצל להם. באמת לא מבינה למה המילה שכתבת יותר "נכונה" מהקיים, כשההקשר של הצירוף לא ברור (לי לפחות).

תודה בר לקריאה ולתגובה מושכלת. לגיטימית. אני מכבדת את דעתך. לא מסכימה עמך.

לעיתים אני מעוותת ומשנה מילים כי כך מצלצל לי טוב יותר, והצליל והטעם של המילה נראים לי.

איני ידענית גדולה בשפה או דקדוק, ולכן אני נותנת חופש לדמיונו הפורה, וכותבת מה שבא לי. 

רואה זאת כחופש היצירה, כמו לערבב צבעים בציור. יודעת שלא כולם/ן  אוהבים זאת. מותר!!!

בר יקרה

לאחר כל שכתבתי בתגובתו הקודמת, עשיתי מחקר קטן בגוגל, ומסתבר ש״רודם״ היא מילה קיימת: מופיעה במילון אבניאון, ומשמעותה כפועל-מם, ישן. ולכן גם רודמת הנה מילה קיימת! ״רודם״ כשם עצם פירושו תנומה, שינה! 

ואני, בגאוותי הטיפשית, חשבתי שהמצאתי מילה! אני מהדור שבו הומצאו מילים חדשות בעברית כל שבוע, כך שזה פחות חריג מבחינתי להמציא מילים. אבל הפעם-לא לי הכבוד על כך! 

השיר מתאר רגע של נפילה פנימית אל תוך תהום נפשית, אך גם את התקווה לגאולה רוחנית — שחרור הנשמה מהכאב והמצוקה אל חירות, אור ושלמות.
מתוך הקצה, הכאב והחושך, אפשר למצוא דרך אל חופש פנימי ורוגע.

תודה BB על השיר המעורר מחשבות שנולד כך פתאום ולא ממש אישי.

חג סוכות שמח לך ולבני ביתך

שמוליק

תודה שמוליק לקריאה ולתגובה ולציור! שיר קצת מוזר, אני יודעת. נולדים אצלי גם כאלה מעת לעת.

איזה איור מוצלח! 

עומדת בפתח תהום, אך תעצומות הנפש מאפשרות לך להיות כציפור ולהינצל ולהגיע אל האור.  

תודה גלי לתגובה ולראיית האור במקום האפל.

תודה צביקה יקר.

טוב שאתה רואה את נקודת האור שבשחור ואת השחרור.

לימים טובים

מבטא התרוממות נפש, מעודד: את נצבת אחוזה בבור עמוק של  שרעפים ועוד רגע קט תגלשי לתוך הלבה הגועשת. נשמתך, ציפור רוטטת תעוף, תפרח לכתול, חפשית מדאבות יום והמרובע הוא עגול. תודה רבה לך, ערב טוב וחג שמח.

תודה, דני יקר, לקריאה ולתגובה

רפואה שלמה ומהירה לך!

תודה, אביה יקרה

חקריאה ולהתחברות לשירי, ולתגובה מחממת לב

חופשה נעימה וחג שמח!