סוכות התשפ"ו

מעורר תהיות, זועק: אביה היקרה מברכת אותנו במועדים לתקווה ואת עסוקה במאזן ההגירה השלילי של הציבור החילוני ומנגד עליה של יהודים אורתודוקסים כי בחו"ל האנטישמיות שם גואה וכאן צה"ל יגן עליהם ואת תוהה מי יגן על מי לנוכח העובדה שחרדים לא מתגייסים כמו חילונים. תודה רבה לך רבקה יקרה, מועדים לשמחה, זה תפקידה של המדינה להעניק תמריצים למגזר החילוני כדי שהוא לא יברח מהארץ. 

למרות הכאב, הפילוג והחרדה מהעתיד – השיר קורא לשמר את התקווה, במיוחד בימי חג הסוכות, כסמל לשבריריות החיים אך גם לאמונה שעדיין אפשר למצוא בהם אור ושלום.

תודה רבקה יקרה על השיר.

למרות הכל מועדים לתקווה..

בברכה

שמוליק

שיר הכתוב בכאב ובדן לבך. חששך-חשד כולנו: ארצנו משתנה לנגד עינינו: טובי בניה עוזבים מי מיאוש ומי-כי אינו/ה קשור אליה בקשר עמוק, ומי -המפחד לעתיד ילדיו/יה 

מאחור הם משאירים לא רק אדמה חרוכה, אלא גם את דור ההורים הקשישים הנותרים לבדם.

והשאלה שלך ״מי ישרת? מי יגן עלינו, הנותרים? היא שאלה קשה שהמענה לה מפחיד מאד.

התקווה שלנו הוא להוריד מהכס את ממשלת העוועים המוטרפת ולבחור במקומה ממשלת אחדות לאומית שתביא מזור ואיחוי לעם השסוע ולציבור השבור. ואולי אז ישובו בנים אובדים לגבולם.

לשנה טובה יותר

המשקל הכבד על החרדים באוכלוסייה, ואכן הדמוגרפיה נוטה לצידם גם עם העולים החדשים שאופיים ברור. אבל כן, שתהא שנה טובה ובשורות טובות למרות הכל. דברים משתנים, זו עובדה בכל מיני כיוונים לא צפויים. 

אכן שאלה נוקבת וקשה

מוכרחים להאמין מוכרחים לקוות...

אני קוראת את השיר הכואב הזה, והנה

מאז שנכתב וכשאני קוראת אותו מגיבה

יש עסקה, החטופים חוזרים.

אולי אולי האיחולים שלך, מועדים לתקווה

עזרו.

תודה יקרה שלי.