אני בשדרות בן גוריון

יפה ומרגש, מבטא כיסופים: אתה בשד' בן גוריון, פינת דיזינגוף וצעירים מסביבך, מזכירים לך נשכחות על ימים שהלכת עם פרח ואולי לא היית ואילו אתה כמה מאז לניחוחו של הפרח. תודה רבה לך אודי היקר, לילה טוב. כל כך היה נעים לך הניחוח של הפרח שאתה מתגעגע אליו.

אההה אודי

שגרות בן גוריון פינת דיזינגוף.....

הקיוסק שמכר גזוז אדום בחמש פרוטות.

מקום המפגש-הן האקראי והן המתוכנן של אלפי נערים ונערות.

וגם אם לא נפגשנו עם משאת נפשנו, ריח הגזוז, או ריח הפרחים מלווה אותה עד היום.

שיר תזכורת נפלא לנעורינו.

השיר  מתאר רגע של התבוננות בעיר — בין אנשים צעירים, כשאתה מוצף בזיכרון אהבה ישנה שאולי לא הייתה אלא דמיון.

העבר ממשיך לחיות בזיכרון ובריחות קטנים של געגוע; גם כשנדמה שהאהבה חלפה או לא התקיימה כלל, הלב שומר את תחושתה כאילו היא עוד נושמת בתוכו.

יפה כתבת אודי היקר

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

ולמעשה ריחה של האהבה. געגוע לימות הנעורים. 

כל כך קרוב

כה....רחוק

הנשכחות של אהבה שהייתה, שם בשדרה

אז בטח לא היית בשדרות בן גוריון

אז

היית בשדרות קרן קיימת וחלמת על אהובה

שבאה אליך ומגישה לך פרח...

אך, איזה זיכרון מתוק עלה בך.

העלה לי חיוך על הפנים.

נכון ...וזאביק פרלשטיין חייב לי ארבעים גרוש עד היום על נקניקיה מרפאל הלפרין