שיניים, ציפורניים, ... / אל תשכחו ... /

שני השירים יחד יוצרים דיוקן של מחזור חיים — מהמאבק על זהות ומשמעות ועד החשש להיעלם מהתודעה. זהו עיסוק נוקב בשאלה איך אדם נשאר קיים בעולם שממשיך הלאה — בין שיני הזמן וציפורני השכחה.

שירים עם הרבה חומר למחשבה  על החיים כתבת רבקה יקרה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

אשמח אם תקראי את הפרק הראשון של הסיפור החדש שהעלתי היום במדור סיפורים 

ערב טוב

שמוליק

.

הייתי בלי אינטרנט רוב שעות היום. 

כשחזר, זכרתי, קראתי והגבתי. 

תודה רבה על הסיפור ולילה טוב! <לב>

רבקה

---

הראשון: מעורר תהיות: בשיניים ובציפורניים אנחנו נאבקים כל חיינו באגדות, ואת תוהה אם כן או לא.

השני: את שומעת צעקה של אישה בגיל מופלג ואת בודקת וזו לא היא שצעקה אל תשכחו להתעלם ממני ושני ז'לובים נגשים, תופסים אותה וזו לא היא ואת עדיין דקורטיבית. 

תודה רבה לך רבקה היקרה, אחה"צ טובים ושבוע טוב.

ןצעקתה של הזקנה - אל תשכחו להתעלם ממני

כתיבה מיוחדת ויפה

 

עד היום הזה. לא משתחרר. וסיפור כיפה אדומה מפחיד אותי עד עצם היום הזה. לדבר על זה, זה עוזר.

וסיפור נוגע על גורלנו האפשרי. לא שלך כמובן... שלי

קשים לי הדברים שכתבת. 

קשה הזקנה. בשינים ובצפרניים אנחנו בחיים

אבל

הצפרניים כבר שבורות וכבר אין שיניים בפה...

וכשכתבת על האשה הזקנה הזועקת

ועל כך שאת עדיין דקורטיבית,

נזכרתי בכתבה שהייתה בשולי החדשות על

הפרופסורית שהלכה לאיבוד...

חיפשו אותה, לא ממש התאמצו, לאחר שבוע

(שוב הודעה בשולי החדשות)

היא נמצאה מתחתת לגשר, מעליה נסעו המכוניות באיילון.

אני לא מתעלמת ממך רבקתי היקרה,

מחבקת אותך.

.

הפרופסורית - סיפור קשה לעיכול. ועוד 

יותר קשה לעיכול: שלא ממש התאמצו 

לחפש אותה.  והכול בשולי החדשות. זה

מפחיד, את יודעת. יותר קשה ממה שאני 

כתבתי כאן. 

כל אימת שאני מגיעה לסופר-פארם, או למקום

דומה, 

אני עדה לאירועים לא-קלים לעיכול, נוריתי. 

כולל 'האגדות' (כן, כן, רק להקשיב).  

האישה הזקנה, למשל. איכשהו, דחקו אותה

הצידה, למרות התור שלה. ו- כן, צעקה. ו-

כן, באו שני ז'לובים והוציאו אותה, בלי לבדוק

מה קרה. אחר כך, כשהתברר שהיא צדקה

- ז"א: המספר בתור, - החזירו אותה, הזיזו

מישהו אחר, ...

ואני פחדתי: אולי ידחפו אותי הצידה.

קשה. הזקנה קשה. אין כבר כוח לדרוש את

המגיע לך, לי, ...

ואחרי האירוע עם הפרופסורית (חובה להדגיש:

פרופסורית, ז"א: מישהי ידועה), מה צפוי 

לסתם-זקן-זקנה? 

מוטב לא לחשוב על כך.

תודה רבה-גדולה על דברייך, נוריתי יקירתי, 

נוריתי היחידה. תודה רבה על החיבוק. 

חיבוק ממני ואהבה לך, <לב>

רבקה הקטנה

---