ידיים / 2 /

זועק, מבטא מגבלות: את מעלה על נס את ידייך שפתחו בפניך עולמות, שלמדו אביב וקיץ, רוך ונועזות ואת מצרה על כך שהן מהססות בסתיו וחוששות מהחורף... ואת תוהה אם תצליחי להתגבר. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה. זה הגיל. מאחל לך שתתגברי.

והנה בסתיו הן מהססות 

ומהחורף חוששות

זה כמו שאני תמיד אומרת

אוהבת את האביב בפריחתו

מסתדרת עם הסתיו והשלכת

נובלת מאד בחורף

ואוהבת את הקיץ של....

יפה כתבת שבטובה

השיר מתאר את הידיים כסמל למסע החיים – מימי האביב והנעורים, דרך הקיץ של העשייה והעוז, ועד לסתיו והחורף, שבהם מופיעים ההיסוס והפחד. הידיים הן גם שלוחות הנפש – הן מבטאות את הרגשות, הספקות וההתבוננות הפנימית שלך רבקה יקרה.

הידיים מגלמות את סיפור חיינו – הן עדות לשינוי, להתבגרות ולשאלות הקיומיות שאינן פוסקות, גם כשהלב מתבגר והעונות מתחלפות.

יפה ומרגש כתבת רבקה יקרה

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

החשש הוא הבא לידי ביטוי כאן. הרצון לדעת, לקרוא את העתיד. הידיים המושטות אל על, שפתחו עולמות -הן הדוברות עתה את רחשי הלב. 

רבקתי היקרה, אני אוחזת בידיים האלה

אני מרגישה את רעד האצבעות, את זרימת הדם

והן מספרות לי. הן מספרות לי על הדלתות שהן פתחו בפניך,

הן מספרות לי על חיבוק שהן העניקו והן -

והרעד שבהן מספר לי כי הסתו הגיע ועוטף אותן

ועוד מעטי חורף יגיע...

האם החורף ימחק את כל התחושות שישי באצבעות האלה?

האם הקור ימית את החום שהן ספגו במשך החיים?

מחבקת אותך רבקתי האהובה, 

לעצור את בריחת החום מהידיים היפות האלו,

שתשמרנה את כל התחושות.