להתכנס

השיר  מתאר מסע של אדם החוזר פנימה אל עצמו לאחר שנים של ניסיון להשתלב בעולם שאינו מתאים לו. אתה מרגיש כי המסגרות החברתיות חנקו אותך, וכי כעת, בגיל מאוחר, אתה בוחר בשקט, באמת הפנימית ובוויתור על החיצוניות המזויפת.

ההתכנסות פנימה היא בחירה באותנטיות ובחופש פנימי – גם אם היא כרוכה בבדידות. עדיף לחיות באמת שלך מאשר להשתתף ב“שפת השקר המחייך” של העולם.

יפה כתבת צביקה היקר על התובנות ממרומי גיל הגבורות.

יום טוב ושקט

שמוליק

אתה מתבונן לאחור על חייך ורואה בבירור אילו תכונות אופי אפיינו אותך. עתה בבגרותך אתה מקבל את הוויתך בהשלמה מלאה, ובוחר רק באמת.  

תפנית חיובית בחייך, יפה ומרגש: ניסית להיות ממוסד אך כל מסגרת היתה צרה בשבילך, לא ידעת לנהל עצמך, כל צעד הכביד על לבך, וכל החלטה היתה קשה עבורך ועכשיו - בבגרות בוחר להתכנס. תודה רבה לך צבי היקר, יום טוב. בהצלחה רבה לך בהמשך.

עם הגיל-נופלות השלשלאות ונעלם הפחד להיות אתה עצמך. אבל המהלך מבהיר גם בדידות-אם אתה מסתגר ולא מנסה למצוא אחרים כמוך. ואז-הבדידות קשה.

והשיר החשוף והכואב הזה חושף את האמת המרה.

תודה צביקה.

.

שיר מעניין. 

בנעוריו, הדוֹבר בשיר היה רחב-גדול מדיי לכל

מסגרת.

לדבריו, כל צעד להתאקלם - כך אני מבינה - 

נשא תחושה קשה: הדובר לא ידע לנהל את

עצמו.

דווקא עכשיו, בגבורות, הדוֹבר בוחר להתכנס,

כמו זרע בשדה יבש. 

זאת התכנסות/הצטמצמות בעלת אופי שונה מזו

של ימי נעוריו, כנראה: הנה, ניתנת לו האפשרות

להתרחב בדבריו ובמעשיו, והדובר מחליט: 

"לא משתתף עוד בשפת השקר המחייך. "

(להבנָתי, בעת גבורות, הסובבים אותו מנסים

להראות/להוכיח כמה הם גדולים, רחבים ...)

הדימוי כזרע בשדה יבש, המתאר את הסביבה,

את הסובבים אותו - דימוי מצוין. 

תודה רבה-רבה, צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---