שירים

*
מָה שֶׁהַנּוֹסְטַלְגִּיָּה עוֹשָׂה בָּנוּ, נוּ טוֹב, בִּי, מְזַמְזֶמֶת אוֹ מְדַקְלֶמֶת
מַרְגָּלִית עֵת אוֹסֶפֶת פְּרִיטִים פְּזוּרִים בַּחֲדַר הַמְּגוּרִים אַחַר
בִּקּוּר בְּנָהּ, כַּלָּתָהּ וּנְכָדֶיהָ, קְצָת נִימוּסִין, 'נִי לֹא זוֹכֶרֶת
אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת אֵצֶל אִמִּי- אֵיזֶה לִכְלוּךְ, חֻצְפָּה!!-
.
.
"כֵּן-כֵּן הַנְּכָדִים. שֶׁלֹּא תָּעֵזִּי לְהוֹתִיר כֶּתֶם אֶחָד עַל הָרִהוּט אוֹ
עַל הָרִצְפָּה וּתְסַדְּרִי אֶת כָּל מָה שֶׁבִּלְבְּלוּ אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי?!"
.
.
זֶה בְּסֵדֶר, דּוֹרִי, תַּרְגִּיעַ אֶת לִיאַת בִּשְׁמִי, הַיְּלָדִים מְתוּקִים, יֵשׁ
לִי מַזָּל שֶׁזָּכִיתִי בַּנְּכָדִים הָאֵלֶּה, אָז נִשְׁאַר קְצָת בָּלָגָן, זֶה טוֹב!
.

אוֹ בְּמָשָׁל שֶׁל אַיְזוֹפוֹס אוֹ בְּשִׁיר שֶׁל אַנְטוֹנְיוֹ מָצָ'דוֹ
הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה הוֹלֶכֶת קְלִילָה בַּשָּׂדֶה אֶל בֵּיתָהּ, פִּרְחֵי
בַּר בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ, יָדֶיהָ, וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהָרוּחַ לוֹטְשִׁים בָּהּ
עֵינַיִם רָעוֹת, אָה זְקֵנִים תַּאַוְתָנִים, וְהַשֶּׁמֶשׁ כָּךְ לָרוּחַ,
הָבָה נִרְאֶה מִי מִשְּׁנֵינוּ מַצְלִיחַ לְהָרִים אֶת שִׂמְלָתָהּ וְ
לִרְאוֹת אֶת חֲמוּקֵי יְרֵכֶיהָ, וְהַיַּלְדָּה הַתַּמָּה עוֹד בַּדֶּרֶךְ
וְאִם שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ רָבִים בֵּינֵיהֶם, מָה אוֹסִיף עַל עֵינַיִם
רָעוֹת וְלַחוּת מְזִמָּה
.

-וּבֵין חוֹרְשֵׁי הַמְּזִמּוֹת לַתְּמִימוּת נִצְבַּת ג'וּלְיִאֶט כֵּהַת הָעוֹר עִם

חֲמֵשֶׁת יְלָדֶיהָ וְעֶגְלַת נִקָּיוֹן בְּלֵב חֶבְרַת עֲנָק שֶׁבְּעָלֶיהָ רוֹמוּאָלְד
קַפִּיטָלִיסְט לְבַנְבַּן מִתְאַהֵב בָּהּ מִתְאַוֶּה לָהּ- וְהִיא לֹא סִינְדֶּרֶלָה
הֵידָד לַקּוֹלְנוֹעָן הַחוֹגֵג לָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִשָּׁה
.

תגובות

קובי נדיב / אהבתי / 15/11/2025 03:29

רבקה ירון / *** / 15/11/2025 07:48

שמואל כהן / האהבה אינה מושלמת, התמימות אינה מוגנת, והכוח אינו מגיע מנסיכים — הוא מגיע מבפנים. / 15/11/2025 04:41

הטקסט הראשון – נוסטלגיה, ילדים ויחסי אם–בת

אישה מבוגרת אוספת את הבלגן שהשאירו נכדיה בביקור, אך מולה עומדת בתה הביקורתית — דור שונה, גישה שונה. הסבתא מקבלת באהבה את הבלגן, רואה בו עדות לחיים, לחום ולשמחה. הבת מתמקדת בסדר ובניקיון, כאילו הרצון לשלמות גובר על הרוך.

ילדים מביאים איתם חיים ובלגן, וסבתא מבינה שבלגן הוא לפעמים מתנה — זיכרון לאהבה, לא למשטר. מה שאחד רואה כאי־סדר, אחר רואה כברכה.

הטקסט השני – תמימות וקורבנות בעולם ציני

ילדה תמימה הולכת בשדה, אך סביב מתבוננות בה "עיניים רעות": רוח ושמש שמתחרות מי תחשוף את גופה. משל עדין ואכזרי על עולמות שמולידים מבטים טורפים ויצרים הרסניים מול תמימות שלא יודעת להגן על עצמה.

התמימות בעולם אינה רק יופי — היא גם פגיעות. יש רגעים שבהם העולם חומד את תום הילדות, ובכך חושף את כיעורו.

הטקסט השלישי – המציאות מול הפנטזיה על סינדרלה:

ג'ולייט — אישה כהת עור, מנקה, אם לחמישה — מושא תשוקתו של בעל החברה, גבר עשיר. זוהי אינה אגדה של סינדרלה: לא קסם, לא נסיך שיציל. היא נשארת עצמה, אישה עובדת, חזקה, לא דמות שנועדה להיגאל.

נשים אמיתיות אינן מחכות להצלה ולא חיות בתוך אגדות. יש בהן כוח וחיים — לא פנטזיה. הכבוד מיועד לאישה כפי שהיא, לא לסיפור רומנטי שנכתב בשבילה.

העולם מציב מול נשים — בגרות, ילדות או מציאות של עבודה קשה — ציפיות, מבטים ושיפוט. אבל מאחורי כל אלה קיימת נשיות אמיתית, אנושית, חכמה ומורכבת, שאינה מתיישרת עם תבניות:
האהבה אינה מושלמת, התמימות אינה מוגנת, והכוח אינו מגיע מנסיכים — הוא מגיע מבפנים.

תודה רבקה יקרה על שלושת הקטעים עם תובנות על נשים מנקודות מבט שונות.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

סגור

רבקה ירון / *** / 15/11/2025 07:53