סתיו / 1 / 2 /

הראשון: עלים ברוח מרצפים שדות והם חולפים כמוך. אכן העלים חולפים כמונו, הם הם ישובו לעולם ועד, גם בשנה הבאה.

השני: מעורר תהיות, זועק: גבי אחיה הצעיר של מלכה בין ה-60 משבח אותה ביום הולדתה ה-80, הוא משבח אותה על כך שטיפלה בו ומלכה שמעה ובנימת הילה את מצעד הפזמונים מימי ילדותם קוקה קולה טעם החיים והיא אומרת שחלפו הימים והיא עדיין בסתיו. היא אחותו הגדולה, הטובה ומי זוכר אילו מעלות נוספת הרעיף עליה כאילו היא משקה הבריאות וכי הוא כבר בחורף, לא טוב להיות עוד בתפקיד ולהיות רעה.

.

טוב לא להיות עוד בתפקיד ....

:))

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

בוקר טוב ושבוע טוב ומיטיב, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

השיר מעמיד זה לצד זה שני רבדים:

בחלק הראשון  תיאור עונתי קצר של עלים הנושרים ומתפזרים ברוח, המסמלים חלוף, שינוי, ותנועה בלתי נשלטת של הטבע והחיים  כמו האדם החולף במרחב הזמן.

בחלק השני  מעבר חד לזיכרון אישי־ביוגרפי של מלכה ביום הולדתה ה־81, המתבוננת ביחסיה עם אחיה גבי: זיכרונות ילדות, מחמאות שהרעיף עליה, פרסומות ורגעים מתרבות התקופה, והמפגש בין אז לעכשיו. זוהי התבוננות אירונית־מרירה: החיבה וההערצה של פעם עומדות מול השתנות הזמן, הזדקנות, תפקידים משפחתיים שהתקבעו והעייפות מהם.

השיר נע בין עונות הטבע לעונות החיים, מהסתיו שבחוץ לסתיו שבנפש.

הזמן משנה הכול , את הגוף, את היחסים, את הזיכרונות וגם את התפקידים המשפחתיים; אך למרות ההשתנות, תחושת הזהות הפנימית מחפשת עדיין משמעות, מקום וכבוד  גם כשנדמה שהעולם ממשיך הלאה ואנחנו נשארים בסתיו של עצמנו.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי על שני חלקיו.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

ורק שאלה - 

כשאת "קוטעת" מילים וההמשך בשורה שלאחר מכן זה בשביל העימוד?
מקווה שתביני את ששאלתי - חיוך
שבוע טוב

.

הו. 

לא, להפך: העימוד אמור להתאים לקטיעת 

המילים. כך אני כותבת כבר לא זוכרת כמה

שנים.

אני מקווה שהתשובה שלי ברורה, 

ותודה רבה על החיוך המקסים שלך, לא רק

על קריאה + תגובה, אביה אהובה. 

שבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---

.

לא, לא קינאה ולא מקנאה בו. יותר עייפות

החומר, אפשר לומר. אני מכירה אותה אישית,

מעין חברוֹת-ידידוֹת, שכנוֹת. גם אותו. 

תודה רבה על קריאה + תגובה ושבוע טוב

ומיטיב, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

ועתה, בחלוף השנים היא מתבוננת באחיה. זוכרת את הדברים שנאמרו, אלא שעכשיו כבר היא בתקן של אחות אחרת וגם היחסים בין השניים השתנו לחלוטין. 

.

נכון. מאוד. 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

תודה רבה-ענקית על הבמה, 

בוקר טוב ושבוע טוב ומיטיב, גליתי יקירתי 

האהובה. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

קשה היה לי עם השיר שלך רבקתי היקרה,

אבל זה לגמרי אישי. שתים עשרה שנים הפרידו ביני ובין מוקי אחי,

ואני לא פעם חושבת, איך היינו, עם חלוף השנים, ומה היו היחסים בינינו ...

אני זוכרת את מוקי תמיד מציג אותי בפני חברים

זו אחותי הגדולה, ואני הייתי מעירה לו: כמה אחיות יש לך שאתה מציין - הגדולה.

והוא היה אז צוחק צחוק מתגלגל.

אם הוא היה אתי היום, האם עדיין היה לו שיער בהיר נופל על המצח?ה

האם עדיין היה צוחק וקורא לי אחותי הגדולה?

וזו תגובתי לשיר הקצרצר שלך על הסתו

.

אוייש ... 

נוריתי יקירתי, 

אין כל קשר, אפילו דמיוני, ביניכם, מוקי ואת, 

ליחסים בין מלכה וגבי. 

מדובר במשפחה ותיקה מאוד. מלכה עצמה

הייתה 'בת זקונין' - יש לה אחיות גדולות-

מבוגרות ממנה, - עד שיום אחד, כשאימן 

הייתה כבר בת 42 או 43, נולד גבי. בן זכר

יחיד. את יכולה לדמיין את המשמעות, בעיקר

אצל משפחה דתית. ההורים נפטרו בגיל

צעיר מאוד, בעקבות מחלות: לפני שהיו בני

50. האחיות הגדולות כבר לא היו בבית. הן

לא ממש התעניינו, גם לא עזרו - חיו את

חייהן - והשאירו את הכול על גבה של מלכה.

וכך קרה שמלכה הפכה ל'עקרת בית' כאילו,

וגידלה את גבי, וויתרה על עצמה עד שהילד

גדל, צבא, ו-סופסוף, מצא את מקומו. 

עד כאן מספיק כדי להסביר לך את ההבדלים,

נכון? 

תודה גדולה-רבה על הצילום, נוריתי יקירתי. 

אגב: במדור סיפורים יש שני סיפורים שלי.

את לא חייבת, ברור.

ועכשיו,

מה שלומך? באמת-באמת: מה שלומך?

חיבוק אוהב, שלך, <לב>

רבקה הקטנה

---

תְּמוּנָה אַחַת מִקִּיר /שַׁמַּאי אֲרְמָּן 

***********************

שְׁנוֹת דִּמְעָתָהּ  כְּתוּבוֹת-
בִּדְיוֹ מִלְחָמָה אָדוֹם.

הָיְיתָה יוֹשֶׁבֶת 
יָמִים כְּלֵילוֹת, 
בִּשְׁפִיפוּת רוּחַ,

סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ , 
מְדַמֶּמֶת מִשִּׁבְרֵי זִיכְרוֹנוֹת,
קְמָטֵי צַעַר חֲרוּצִים 
בְּזָוִיּוֹת עֵינֶיהָ.

סְעוּרַת גַּעְגּוּעִים.

 מְבַכָּה אֶת שֶׁקֶט הַמָּוֶות,

אֶת שֶׁבֶר הַמֶּרְחָק שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם.
מֶרְכָּבוֹת כְּאֵב חָרְשׁוּ בִּבְשָׂרָהּ
וּמָזוֹר אַיִן.

תְּמוּנָה אַחַת מִקִּיר זוֹעֶקֶת, 
דְּמָעוֹת חוֹרְצוֹת בַּקִּיר תְּלָמִים,
הִילַּת זוֹהַר תַּעֲטוֹף זְהַב תַּלְתַּלָּיו
מָשָׁל הָיָה רוּחַ  הַקּוֹדֶשׁ.

בְּמִכְחוֹל מַבָּטָיו, מְחַיֵּיךְ מִקְצוֹת- 
עֵינַיִים מְשׁוּכוֹת יָרוֹק 
כְּמוֹ הָיוּ הָעֵמֶק לְרַגְלֵי הַגִּלְעָד. 

מֵשִׁיב בָּהּ,רוּחַ חַיִּים בִּצְבָעִים.

רָחוֹק הוּא מוּקִי,

אַךְ קָרוֹב מִתָּמִיד.

יָדַיִים נְטוּיוֹת לְחַסְדֵי שָׁמַיִים,

לְאוֹתָן שְׁאֵלוֹת לְלֹא מַעֲנֶה
לָמָּה אֱלוֹקים 
בָּחַר בְּךָ אָחִי מִכּוּלָּם,
הַעַל בָּמוֹתֶיךָ זֶבַח,

חֲלַל  שָׁוְוא.
שֶׁמָּא הָיִיתָ נְגִיעַת 
שָׂרַף חוֹלֶפֶת ???

הֲרֵי אֱלוֹקים 
נוֹטֵל אַךְ 
אֵינוֹ  מֵשִׁיב.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת:© שַׁמַּאי אֲרְמָּן
24/1/2016

תודה שמאי על השיר המרגש,

השאלה  -  לָמָּה אֱלוֹקים 
בָּחַר בְּךָ אָחִי מִכּוּלָּם,

ממשיכה להדהד בלבי.

סיפור חיים עצוב ..בשלהי ימיהם

כמו הסתיו, בעצבונו..

העצב ניכר ביצירתך.. 

את הסיפור הזה אני מכיר 

מקרוב קרוב מאוד..

ואפילו השלמתי עם המצב.

אבל זהו דרכו של עולם,

השיגרה השוחקת את האדם

בשלהי ימיו.

תודה רבה רבה לשירתך רבקה יקרה

המשך יום נעים ושבוע טוב מבורך

בבריאות טובה.

ממני שמאי.

נ.ב. הגבתי לתגובתה של נורית בשירך..

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה הרחבה,

שמאי, וגם על איחוליך. 

לילה טוב והמשך שבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---