בבוקר התעוררתי מוקדם.
כבר היו לי את כל התוכניות שבעולם
הכל מחושב ואיך אני משקיעה היום
בדברים שבעיני פתאום היו כל כך חשובים
שחבל על הזמן
זה מה שאמרו לי לעשות
חכמינו זכרונם לברכה
בקיצור חז"ל.
אז יצאתי מהבית עם תיק קטן על הגב
גיל צעק מאחורי
"היי ילדה,מה נפל עליך היום? עוד מוקדם,
מצאת כבר עבודה?
היי גילי מתוק שלי אמרתי כמו תלמידה חרוצה
היום אני ממהרת
אני בשליחות
אני עושה תרגיל לריבונו של העולם.
גיל שכבר מכיר אותי פחות או יותר
צחק צחוק גדול של בוקר והלך
צחק צחוק גדול והלך.
תיכף בפינה הראשונה יושב הזקן הג'ינג'י על הספסל, על המעקה ומתחת לרגליו מונחים חפצים ישנים בני אולי חמישים שנה לפחות, העלו עובש לא רק אבק, כל פעם שאני עוברת אני מסתכלת אליו ואומרת בקול רם "בוקר טוב לך" ותמיד הוא רוצה למכור לי איזה כובע גרב ישן חם אבל אני תמיד אומרת לו , עזוב אותך קח לחמניה או עוגיה או איזה חמישה שקלים אם יש לי ואומרת "אל תדאג אני אקנה בפעם הבאה אבל אל תשמור לי.. תמכור תמכור... אני כבר אמצא משהו אחר מכל הערימה". פעם אחת בדיוק עברתי כשבא אליו הפקח ואמר לו שיאסוף את כל המזבלה שלו ומיד, ואישה אחת צעקה כן כן ושהוא מקלקל את כל הנוף ודיברה ודיברה.. ואני צעקתי על הפקח.. מה קרה? מה קרה.? הוא לא עוד איזה קבצן יש לו כבוד אתה לו רואה? יש לו סחורה למכור.. תעזבו אותו במנוחה היום זה הוא מחר זה אתה.
וככה המשכתי ללכת על המדרכה ובפינה השניה יושבת תמיד אותה האישה עם המטפחת לראשה במדרגה של הסופר פארם ואומרת לכל מי שחולף לידה "אלוהים יתן לך פרנסה טובה, אלוהים יתן לך פרנסה טובה" אני תמיד עוברת משם בדרכי חזרה מהבנק איזה פעמיים בחודש ומעשרת.. מפרישה לה איזה עשרה שקלים, היא קמה ממקומה ומרוב שמחה רוצה לנשק לי את היד, אבל אני תמיד מחבקת אותה קלות ומרגיעה ואומרת "מה את מדברת? מה זה עשרה שקלים בקושי לחמניה וביצה..
בדיוק ליד הבנק קרוב ליציאה יושב האיש הכי שמח בעולם, יש לו אקורדיון והוא מנגן לכל התינוקות שעוברים את יונתן הקטן וחנוכה חנוכה חג יפה כל כך וחג פורים ומסכות על הפנים, לפעמים יש לי שקל ולפעמים הוא אפילו לא רוצה, רק שיהיו שמחים הילדים הוא אומר.. אני אומרת לכם האיש הזה נגן קבצן שמח בחלקו יוצא מן הכלל. איזה מדינה איזה מדינה אני שרה לו בחזרה והולכת הלאה לספסל.
על הספסל יושבת אישה שמנה ומעשנת סגריות בשרשרת ומשתעלת ושואלת "יש לך שקל? יש לך שקל?" לפעמים הייתי רוצה לשבת לידה ולהסביר לה למה אסור לה לעשן ושהיא עלולה לחלות בסרטן ושבכל השקלים האלה היא היתה יכולה לקנות לה איזה קלנוע קטן ולא להיות מרותקת לספסל ולטייל קצת ברחוב אם לא בכל העולם... אבל אף פעם לא יצא לי לנהל איתה שיחה ממש כשיש לי שקל או חצי שקל אני נותנת לה ואם אין לי אז אני מציעה לה סיגריה טיים והיא מודה לי וזהו.
היום כשהלכתי לאורך הרחוב שמתי לב לכל אחד ואחד, מי נראה טוב מי נראה מוזנח מי נראה עשיר מי נראה קמצן מי נראה שמח ומי אומלל, היום שמתי לב לכל הפרטים כולם בלי יוצא מן הכלל, והיתה לי סיבה טובה לכך תאמינו לי.. אני לא סתם איזה אישה משוגעת שירדה מן הפסים או שהוליכו אותה שולל..
אחרי שסקרתי את המצב חישבתי אחד לאחד עברתי את הכביש אל הצד השני.
בצד השני יש בית כנסת גדול ומפואר, פעם כשבאתי לשאול את הגבאי אם אפשר לערוך בבית הכנסת היפה שלו ברית מילה, הוא אמר לי שלא כל אחד יכול אפילו לעלות בשבת לתורה, יש שם סלקציה כנראה חשבתי לא כל אחד ראויי, ואז הבנתי שהגבאי שואל את אלוהים מי כן ומי לא וככה הוא מחליט מי זכאי ומי חייב וכמה כסף.
אבל בשעה הזאת של הבוקר אין שם אף אחד הכל סגור ומסוגר אז עמדתי שם קרוב, חשבתי שזה מספיק קרוב בכדי לשטח בפניו את בקשותי, וכך פניתי אליו בחרדת קודש והתחלתי בג'נג'י הזקן שהפקח יורד לחייו ובאישה מהסופר פארם והקבצן הנגן השמח והשמנה שיתן לה לפחות קלנוע וטיים, וכל אותם האנשים שהבחנתי בהם שהם עצובים או באיזה מצוקה וביקשתי אותו שיתן להם בריאות ופרנסה טובה ואם אין עבודה אז איזה לוטו או פיס קטן ושחס וחלילה לא ישכח ושישלח את
הממשלה לקיבינימט. וזהו.
והבהרתי לו חזור והבהר שאני לא מבקשת בשבילי אלא בשבילם ועוד כמה מילים לזכותם והלכתי משם בתחושה שהייתי עכשיו באיזו שליחות נעלה ושטוב שבנתיים יש לי זמן ושאני לא עובדת ושהיתה לי הזכות .
וכל הדרך חזרה חשבתי על איך שאני רוצה להודות לה ש'האירה את עיני' ואמרה לי כך "כל המתפלל על אחרים נענה תחילה" ושזה בדוק ושזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה. בקיצור חז"ל.
אז שמעתי בקולה, מה רע תגידו? מה יכול להיות? מה רע?
תגידי?
את חושבת שיכולתי לבקש בשבילי איזה משהו קטן?
רק שלא יסיר חיני מעלי בפני בעלת הדירה כשאגיד לה שאני רוצה החודש לדחות את תשלום שכר הדירה?
