היום לפני חמישים שנה ...

להד"ם, זועק: לפני 50 שנה אמרו לך שאת יפה וגם היום את סבורה כי לא היית אז יפה. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב וחמים.

עם צלילי רוי אורביסון אני עומד ומצדיע לשיר הנהדר הזה

השיר מתבונן במבט מפוכח וכואב על פער הזמן בין הדימוי שיוחס לך בעבר לבין תחושת זהותך בהווה, דרך הגוף, הבגד והזיכרון.
 היופי והזהות אינם הבטחה נצחית ואינם נקבעים בידי מבט חיצוני. הזמן מצמצם לא רק את הגוף אלא גם את האשליות, ומזמין קבלה כנה של מי שאנחנו באמת.

תודה רבקה יקרה על השיר.

לילה טוב ושקט

שמוליק

גם אם את חשה כיום לא יפה במיוחד כמו התכווצת בבגדיך - האמיני שזו את. את יפהפייה אני רואה זאת. גם במילותיך. יופי פנימי וחיצוני כאחד.  

.

גליתי יקירתי, מה שלומך? 

תודה רבה-ענקית על הבית!

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

כנראה, הוא שכח. 

ובאמת-באמת, קשה לי להיכנס בכל פעם

מחדש. 

סליחה על הנדנוד, גליתי. 

חיבוק, אהבה, 

רבקה

---

.

תזכירי לו, להנרי, בבקשה!

רק טוב! <לב>

רבקה

---

כך אמרו לך, וכך גם, מן המראה, ניבטה דמותך אליך,

(גם אם לא כל כך הודית בכך).

ואני ראיתי, לפני שנים אחדות, אשה יפה.

אשה עם עיניים בורקות ועם פנימיות יפהפייה.

וכתיבתך, רבקתי היקרה, מספרת כמה יפה את.

לא סתם יפה, את יפהפייה.

אז מה אם התקווצת קצת בבגדייך ואולי

אולי אלו בגדיך שהתרחבו קצת.

מחבקת אותך רבקתי היקרה והאהובה

אני מחבקת אשה יפה.