שיר השבוע - אָבְדָן

עצוב ויפהפה.

מדבר ללב כל מי שאיבד/ה אח/ות צעירים בנסיבות טרגיות.

נגע לליבי ועורר בעוז את צערי האישי.

תודה נורית על שירך העצמתי.

תודה, תודה על המילים הטובות והמבינות.

כן, איבדתי את אחי היחיד במלחמת יום כיפור.

השנים שחולפות לא משכיחות את הכאב ואת הגעגוע.

ציירתי לי אותו והוא תמיד לידי, נער יפה כל כך.

השיר מתאר אבל מתמשך על אח שנעדר מהחיים אך נוכח בלב. הזמן חולף, אך הכאב אינו נעלם; את  לומדת לחיות עם החסר ועם מה שנותר,זיכרונות שקטים, עדינים, כצל.
האובדן אינו מסתיים, אלא משתנה, והחיים נמשכים לצד הגעגוע, בקבלה שקטה.

יהי זכרו של אחיך ברוך.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

תודה שמוליק על תגובתך,

אכן האובדן אתי תמיד. החיים ממשיכים,

יש שמחות וישנן חוויות, אבל ברקע, אחי תמיד אתי.

וכמו שכתבת, לומדים לחיות עם הכאב.

שבת שלום.

כאב אין סופי

חלל שלא יתמלא לעולם

חיבוק יקרה וטובה

תודה יצחק ידידי היקר, על מילותיך.

תודה על החיבוק.

אכן זה כאב אין סופי,

ישנהן שמחות וחוויות אבל 

האבדן תמיד אתי ומלווה בכל מקום ובכל מצב.

ואני ציירת לי אותו.

הלב שלך נעצר ביום שמוקי נפל. דמותו ממשיכה לחיות בך והיא כל כך חסרה לך. שנים עברו מאז נפל מוקי ואת ממשיכה לחיות עם האין ומה שנשאר ורק צל של זיכרונות נותר. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה וחמימה. יהי זכרו ברוך.

דני ידידי היקר, כל כך נכון  תיארת את זה.

ואתה יודע.

וכל כך ריגשת אותי כשהזכרת את מוקי בשמו.

מוקי מולי כל הזמן, וציירתי לי אותו ותליתי על הקיר

וכל הזמן אני רואה אותו, צעיר ויפה.

שוב תודה על מילים טובות.

אומרים שהזמן מרפא.

אולי לפצעי גוף.

אך לפצעי נפש אבדן וגעגועים 

 הזמן אינו מרפא, אולי מקהה מעט כדי שנוכל להמשיך בשגרת היום-יום.

כל עוד את כואבת

כל עוד את זוכרת

כאב האין, ישנו.

שיר על אבדן כואב ועצוב.

כל כך נכון ומדוייק.

איבדתי את אחי במלחמת יום כיפור, ודמותו עדיין מלווה אותי.

אני חושבת עליו לעתים קרובות, ומרגישה את חסרונו.

תודה על דבריך הכל כך נכונים ומבינים.

שבת שלום.

.

נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

עדין, נוגה, שירך לאחיך, למוקי. 

לומדת לחיות עם מה שנשאר - 

רק הצל של הזיכרונות: מלאכת הזמן הרב

מאז. 

תודה רבה-גדולה על שירך, נוריתי.

חיבוק אוהב, 

שלך כל עוד 

רבקה הקטנה

---

תודה על דבריך, תודה על ההבנה

תודה על החיבוק האוהב.

כן, 

מוקי אתי תמיד, 

לפעמים הוא עומד קצת בצד, ולפעמים הוא נדחף לפנים.

אני יושבת על הכורסא בסלון, ופניו מולי

מחייכים מהתמונה שעל הקיר.

התמונה שהנצחתי בה את פניו היפים והצעירים

ואת חיוכו.

דמעות למקרא המילים הללו. לא משנה כמה שנים חלפו עדיין החוסר הזה בלב, אחיך... מוקי שלנו. 

יש כאלה שאומרים, הזמן יעשה את שלו.

הזמן לא עושה שום דבר שכזה. מוקי עדיין כאן אתי צעיר ויפה,

רק לפעמים מטושטש בגלל הדמעות.

האור אכן נשבר

והאין הזה צובט מחבקת חזק

אכן הוא צובט, אלה לי יקרה שלי,

הזמן לא מקטין את גודל הואבדן.

אצלי הוא נשאר צעיר ויפה

כמו שציירתי לי אותו.

תודה על החיבוק 

נורית יקרה

***********

עשורים חלפו מאד לכתו

של מוקי ז"ל מבלי שוב ...

קשה להשלים עם אובדן

קשה להבין, לעכל, להכיל,

השנים אין בם 

מרפא ונחמה

והגעגוע הנערם ...

קשה לחיות עם החסר

קשה למלא את הריק ...

עדיין זוכרת את דיוקנו בסלון ביתך ... !!!

חיבוק לשבוע של בשורה

ממני עליזה.

אכן עליזה יקרה,  הריק אינו מתמלא

וכל מלחמה מחזירה את האובדן אל קדמת הבמה.

תודה על המילים שלך, תודה על הרגישות. 

תודה על החיבוק.

לוֹמֶדֶת לִחְיוֹת עִם הַאֵין

וְעִם מָה שֶׁנִּשְׁאַר.

אכן זו הדרך להתמודד, אביה יקרה.

יש דרכים שונות להתמודד,

אחת הדרכים שלי היא לצייר, אז ציירתי את אחי

ותליתי תמונתו על הקיר מול הכורסה עליה אני יושבת.