נִהְיֵה אֶחָד

יפה ומרגש: את שמה יהבך על כך שהשמש תשלח שחוק של קרניים על המים ושניכם תצאו מחוזקים, שלובי ידיים תהיו. תודה רבה לך אביה היקרה, יום טוב וחמים. 

בֵּין יָדָיו הִיא נוֹצֶרֶת מֵחָדָשׁ , 
וְדִמְעוֹתֵיהֶם זוֹלְגוֹת וּמִתְמַזְּגוֹת בְּאַהֲבָה
לְיָם אֶחָד שֶׁל שַׁלְוָה.  
מֵעֲלֵיהֶם כְּמוֹ בְּרָכָה נִפְרָשׂ אוֹר מְיֻחָד  
וּשְׁנֵיהֶם שְׁלוּבֵי יָדַיִם הוֹלְכִים וְנַעֲשִׂים לְאֶחָד.
 

השיר מתאר תהליך של התמסרות ועיבוד הדדי בתוך קשר אינטימי: את נמסרת לידיו של אהובך, לעיתים בתחושת שיעבוד ופגיעוּת, אך גם מתוך צמיחה והבשלה. הדימויים החקלאיים והימיים מציירים מעבר מכאב אישי למפגש רגשי שבו הדמעות מתאחדות והופכות לים משותף.

אחדות אמיתית נוצרת כאשר שניים מעזים לשתף גם בכאב וגם בשמחה. דרך החיבור, ההזדהות וההחזקה ההדדית, כל אחד יוצא מחוזק, וה״אני״ וה״אתה״ הופכים ל״אנחנו״ אחד.

מקסים ומרגש כתמיד אביה יקרה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

.

אביה אהובה, 

מודה ומתוודה: היה לי קשה עם שירך. 

התמסרות טוטאלית, על גבול שִפחה חרופה -

כך מוצגת הדוברת בחלקו הראשון של השיר, - 

- לא קל לעיכול. 

חלקו השני, אחרי ה-נקודה-סוף-פסוק, כבר

דיבר אליי. ואהבתי מאוד-מאוד. 

אחר כך קראתי שוב, ואמרתי לעצמי:

הבעיה היא שלי, לא של הדוברת, לא של 

אביה. 

מה שבטוח: 

נהניתי לקרוא שוב. 

תודה רבה-רבה וסופ"ש רגוע ומיטיב, 

אביה אהובה, אביה נשית. <לב>

רבקה

---

תרופת פלא

אביה יקרה

**********

התמסרות טוטאלית לזאת האהבה

שיר קשה , אני מודה ...

בשורה התחתונה ... שלובי ידיים

אתם יוצאים מחוזקים

ועם זה נשארתי ...

מברכת לשבוע של אור ובשורה

ממני עליזה.