שְׁבוּיָה בָּאַהֲבָה

השיר מבטא קול של אישה אוהבת הניצבת מול ריחוק ופרידה, כשהאהבה הופכת למרחב של כמיהה, בלבול ופגיעוּת עמוקה.

אהבה שאינה הדדית או יציבה עלולה להפוך לשבי רגשי , געגוע עז שמחזיק את הלב גם כשהדרך של האהוב מתרחקת. השיר מזמין התבוננות בכאב שבהתמסרות מוחלטת, ובצורך לשמור על חירות פנימית גם בתוך אהבה.

שיר כואב ומרגש כתבת בבר1

יום טוב ושקט

שמויק

אכן, דומה שאהבה זו לא הייתה מספיק יציבה, עד כדי מניע חוסר שותפת והדדיות.

תודה

קשיים רבים עומדים בפניה, היא חשה מעט מרומה בתוך האהבה הזו. לפחות מטפורית.

מסכים לחלוטין שהיא מרגישה מרומה, ואפילו לא מטפורית.

"רֹחֵק אַתָּה מֶנִי"

אינו מדבר רק על ריחוק באהבה, אלא גם על מרחק טופוגרפי, וזמן רב.  ובעיקר שאינו חוזר אליה.

יום גשום כפי שאת אוהבת, (ולא כפי שרצית שיהיה בשבת).

משיב הרוח ומוריד הגשם, לברכה.

תודה 

מעורר תהיות, מטלטל, רגיש: הוא רחק ממנה, הוא אמר כי נכנסף נכספת לבית אביו והיא תוהה למה גנב את ליבה והיא שבויה בתוך אהבתה ? תודה רבה לך אברהם היקר, יום טוב.

בבר יקר

שיר כואב ועצוב.

הריחוק מצידך נותנת לה לחוש כשבויה

הקרבה ביניכם תגרום רק טוב.

מאחלת לכם את כל הטוב בעולם

יום טוב-יום שלישי-פעמיים כי טוב

ממני מרים

אהבתי את תגובתך היפה.

יום טוב ומצלח גם לך

.

ניחוח עדין, ממרחקים, של "שיר השירים" 

בעברית קרובה לשפת ההשכלה. 

נכסף לבית אביו: הוא עדיין תלותי, כנראה.

העלמה כותבת איגרת אליו, גם, כנראה. 

או: אלה הרהוריה, כואבת, נואשת. 

תודה רבה-רבה, בבר 1. <לב>

רבקה

---

רחוק מן העיין רחוק מן הלב