הוא אמר

הוא אמר לי
"מחר
אבוא אליך,
ארד עד סוף געגועיך,
אקטוף אותם
בשיניי
ואשליך אל נבכי העבר".

כינור מתנגן
השכיב אותי פרקדן,
בוהה אל הדמיונות
המכלים את גופי
בדקירות קטנות
של כאב מתוק.

"עוד שעות מועטות"
אמר
"ואזרים בך את הקצב,
מגע שפתיי
בשערך
ואתן לו לעצב
לדעוך
בתוך הרעב של גופנו".

הירח כבה אל תוך הלילה
ואופק האדים
על שפתיי,
צינה העבירה צמרמורת
של ערגה,
אמר שיבוא
וכל הציפיות
בתוגה.