לִבְכּוֹת בִּנְיוּ יוֹרְק

השיר מתאר תחושת זרות וגעגוע שלך, אישה רב־לשונית, בעיר הגדולה ניו יורק. את יודעת להתגעגע בכמה שפות, אך אינך יודעת באיזו שפה נכון לבכות. בעיר הזרה, הרחובות הרחבים מאפשרים לך לבכות מבלי להסביר את עצמך.

 לפעמים דווקא במקום רחוק ואנונימי אפשר לתת לרגש לצאת בחופשיות. הגעגוע חוצה שפות, והכאב אינו זקוק לתרגום.

יפה ומרגש כתבת בר

לילה טוב ושקט

שמוליק

סגרתי טלפון והתפרקתי. אז נכנסתי לקנות קפה ואיש קשיש וטוב שאל אולי אם אני בסדר. לא משהו שאפשר לצפות לו. עניתי כן. שאל אז למה את בוכה, ילדה (Kiddo). לא הכי תחושה של חופש. סתם תירוץ לקפה ברחוב.

תודה שקראת

זה ריגש אותי עד מאוד...

געגוע. 

בניו יורק דבר אינו משנה. רק את ודמעות הגעגוע. 

אני עסוקה בלקטר לכל העולם כי קשה לי עכשיו, ואז אבא התקשר. לפחות היה לי תירוץ להיכנס לקנות קפה ברחוב.

תודה שקראת.

ברחובות של ניו יורק אין צורך להסביר דבר לאף אחד ואת מעדיפה לבכות שם  ומוצאת הקלה. תודה רבה לך בר, ערב טוב.

והכי גרוע זה לבכות בקנדי איירפורט כשאתה לא מוצא את הכרטיס לאל איי שם מחכה לך אחותך - ואתה פשוט בוכה מיגון ומעצבים

ואם זו את ב

אבל היום הכרטיס נשמר באייפון. המצוקות הקטנות (והזמניות) של החיים

ואם זו את בתמונה - אכתב עלייך שיר. לא עומד מול יופייך 

בסך הכל לומדת AI ומתרגלת על עצמי.

תודה שקראת.

ממש יפה! חסכוני במילים ועתיר רגשות: קשת שלמה. השיר גם מעביר את תחושת הכרך הגדול, הBig Apple, a שבו ניתן להתחבא באלמוניות, ולא נדרשים להסברים לאיש.

אהבתי!