פִּסְגַּת הַמִּפְגָּשׁ הַתָּמִים

פִּסְגַּת הַמִּפְגָּשׁ הַתָּמִים

הַיַּלְדָּה הַזּוֹ הִיא אֲנִי,
נִצֶּבֶת עַל פִּסְגַּת הַר נִשָּׂא וְרָם,
מִמֶּנּוּ נִפְרָשׂ נוֹף מַרְהִיב וּמֻשְׁלָם.
נַחַל קָטָן מְפַכֶּה בַּמּוֹרָד,
מְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל אָבִיב מְיֻחָד.

רוּחַ קַלָּה וְרַכָּה לִטְּפָה אֶת גּוּפִי,
נוֹשֵׂאת אֶל נַפְשִׁי שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה,
מַנְגִּינַת הַצִּפֳּרִים מְמַלֵּאת אֶת הָאֲוִיר,
וַאֲנִי עוֹטֶפֶת עַצְמִי בִּרְגִיעָה עֲמֻקָּה.

וְהִנֵּה, מִתּוֹךְ הַיֹּפִי הַבָּרִיא,
מוֹפִיעָה וּפוֹסַעַת מוּלִי
יַלְדָּה קְטַנָּה, תַּמָּה וְזַכָּה –
אֵין זוֹ אֶלָּא הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, הַמְּחַכָּה.

מִשְׁתַּקֶּפֶת מִמֶּנָּה דְּמוּתִי הַיְּשָׁנָה,
מַבָּטָהּ מָלֵא אֱמוּנָה.
שְׁתֵּינוּ גַּם יַחַד, בְּלֵב אֶחָד וְנִפְעָם,
מְבַקְּשׁוֹת דָּבָר אֶחָד מִכָּל הָעוֹלָם:
                 אַ הָ בָ ה!

אֲנִי מוֹשִׁיטָה אֶת יָדַי הַלְּבָבִיּוֹת,
מְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ, מְאַחָה אֶת הַקְּרָעִים,
הִיא יְקָרָה לִי מִכָּל הַנְּכָסִים וְהָרְגָעִים.
מַבְטִיחָה לָהּ בְּלַחַשׁ, בְּחֹם וּבִסְלִיחָה:
תָּמִיד אֶהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִילָהּ, בְּנֶאֱמָנוּת וּבְשִׂמְחָה.

כִּי הַיַּלְדָּה הַזּוֹ – הִיא אֲנִי.
~
 

נִזְכֶּרֶת שֶׁהַיַּלְדוּת שֶׁלִּי הִתְרַחֲשָׁה בְּתוֹךְ סְבִיבָה שֶׁהִתְנַהֲלָה בַּקֶּצֶב וּבָאִזּוּן הַנָּכוֹן, גַּם אִם לִפְעָמִים הָיוּ רְגָעִים טוֹבִים יוֹתֵר וּפָחוֹת.
הַיַּלְדוּת שֶׁלִּי שִׁלְּבָה רְגָעִים שֶׁל חֹפֶשׁ וּמִשְׂחָק לְצַד תְּחוּשַׁת בִּטָּחוֹן,
חֻקִּים וּמִסְגֶּרֶת בְּרוּרָה.
יַלְדוּתִי הֶעֱנִיקָה לִי יְסוֹדוֹת בְּרִיאִים שֶׁל שֶׁקֶט פְּנִימִי,
יַצִּיבוּת וִיכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת שְׁנֵי צִדֵּי הַמַּטְבֵּעַ בְּכָל מַצָּב.
לָמַדְתִּי לְהַקְשִׁיב, לְהָבִין וְלִפְעֹל מִתּוֹךְ אִזּוּן, לֹא מִתּוֹךְ קִיצוֹנִיּוּת.
גַּם הַיּוֹם אֲנִי יוֹדְעִים לִשְׁמֹר עַל קֶצֶב רָגוּעַ, לֵהָנוֹת מֵהַיּוֹמְיוֹם,
וְלִמְצֹא טַעַם טוֹב בַּחַיִּים עַצְמָם. בִּזְכוּת הַיַּלְדוּת הַזֹּאת,
עַד הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת לְשַׁלֵּב בֵּין רֶגֶשׁ לְשֵׂכֶל, בֵּין דִּמְיוֹן לִמְצִיאוּת,
וְיוֹדַעַת לְהַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁהוֹפְכִים אֶת הַחַיִּים
לִטְעִימִים וּמְתוּקִים.

אֲנִי עוֹבֶדֶת בְּצַהֲרוֹן וְיֵשׁ יַלְדָּה מְתוּקָה בְּשֵׁם הֵלֵנִי

תְּחִלַּת הַשָּׁנָה הָיְתָה לָהּ קָשָׁה וְלֹא נָתְנָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וְגִלִּיתִי דְּפוּסֵי הִתְנַהֲגוּת בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי קְטַנָּה הַמַּבָּט הַחַשְׁדָנִי כְּלַפֵּי הַסּוֹבְבִים אוֹתִי לָקַח לִי זְמַן לְהִתְקָרֵב לַאֲנָשִׁים לָקַח לְהֵלֵנִי הַמְּתוּקָה זְמַן לְהִתְקָרֵב אֵלַי וְעַכְשָׁו הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי בְּצַהֲרוֹן מְחַכָּה לְבוֹאִי כָּל יוֹם בַּצָּהֳרַיִם וּבִקְרִיאוֹת שִׂמְחָה קוֹרֵאת בִּשְׁמִי

וְהַיַּלְדָּה הַזּוֹ - זוֹ אֲנִי -

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה בְּהֵלֵנִי - אֲנִי רוֹאָה אֶת הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי כְּיַלְדָּה

וּמַרְגִּישָׁה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַתְּאוֹמָה.
~