אִם / 2 /

ההגיג נכתב מתוך רגע של מחשבה בין אזעקות ומעלה הרהור על זמניות החיים. האדם חי את חייו עד סופם, ומה שנשאר אחריו הוא הזיכרון  שלו ושל הדורות שקדמו לו. אך גם הזיכרון עצמו שברירי, ואולי יישמר רק דור אחד או שניים.

חיי האדם קצרים וחולפים, ולכן ערכם טמון ברגעים, במורשת ובזיכרונות שאנו משאירים אחרינו. אך יש גם קבלה צנועה לכך שהכול זמני ושברירי. 

תודה רבקה יקרה על ההגיג , לא קל לכתוב בימים אלה באין אזעקה לאזעקה כשאנחנו נלחמים על חיסול האיום הקיומי לא רק לדור הזה אלא גם לדורות הבאים.

שבוע טוב עם בשורות טובות.

שמוליק

.

לדאבוני, אולי גם לדאבונך, קריאתך נכונה

באשר לכוונת דבריי, שמואל יקר. 

קמתי בעקבות אזעקה, וקראתי את תגובתך.

תודה רבה-רבה לך עליה. 

המשך לילה שקט (הלוואי!) לקראת יום עם

בשורת טובות. 

<לב>

רבקה

---

כול אחד מאיתנו חיי את חייו עד תום ואם יהיה לו מזל זיכרונותיו ישמרו עם אבות אבותיו במשך דור או אחריו. תודה רבה לך רבקה היקרה, לילה טוב ושקט. 

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, דני יקר. 

המשך לילה שקט ומיטיב (הלוואי!) <לב>

רבקה

---

להותיר מורשת. לא לכולם יש את המזל להיות משמעותיים עד כדי כך שהמעשים יזכרו מדור לדור. 

.

בדיוק-בדיוק: להותיר מורשת. 

ואני לא מדברת על "גדולי האומה" - כל אומה

באשר היא - אלא עלינו, האנשים הקטנים. 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, 

ותודה  ע-נ-ק-י-ת  על הבית, על הבמה, 

גליתי יקירתי האהובה. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

סופיות החיים השורה הראשונה מדגישה שאנו חיים "עד קצם" – אמירה פשוטה אך חזקה על כך שהמוות הוא בלתי נמנע.

הזיכרון כעניין של מזל את טוענת ששימור הזיכרון אינו מובן מאליו. רק למי שיש "מזל", זכרונותיו לא ייעלמו מיד עם מותו.

המשכיות דורית השיר מתאר את הזיכרון כשרשרת – הזיכרונות האישיים מתמזגים עם אלו של "אבות אבותיו". הניצחון הקטן על הזמן מתרחש כשהזיכרון מצליח "לשרוד" לעוד דור אחד או שניים.

הצניעות שבקיום את  לא מדברת על "תהילת עולם" או הנצחה נצחית, אלא על תקווה צנועה שהסיפור המשפחתי והאישי לא יישכח מיד.

זהו שיר על הישרדות רגשית ותודעתית מעבר לקיום הפיזי.

כתיבה לעילא כך גם ההרהורים בוקר מחבק

.

הו.

הו-ו-ו !!

תודה רבה-גדולה-מאוד-מאוד על קריאה 

+ תגובה, אביה אהובה!

על כך כתבתי בתגובתי לגלי, דקות ספורות

לפני שהספקתי לקרוא את תגובתך: 

לא דיברתי - ולא מדברת - על "תהילת 

עולם" אלא על הסיפור המשפחתי-אישי

שלי, שלו, שלך, שלנו, האנשים הקטנים.

המשך יום נעים ומיטיב, ושבוע טוב לך, 

לכם, יקירתי. שלך, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, מה שעושה לך אזעקה...

מעוררת מחשבות על זכרונות, 

זכרונות שנשאיר אחרינו. מי יזכור?

כמה זמן יזכרו אותם?

ואני חושבת על החיילים הצעירים, על אנשים צעירים שהולכים

ועדיין לא יצרו זיכרונות. מי יזכור את שכתבו או יצרו?

וחשבתי לרגע על מוקי שלי ועל ויתי שלך...

סליחה רבקתי היקרה, זו המלחמה שמשבשת עלי את החשיבה

ושוב אזעקה ושוב אבדות בנפש

כמה זמן יזכרו אותם...

.

נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

כל מה שכתבת בתגובתך - נכון. 

חשבתי עליהם. על הכול. בוודאי. אבל - 

המלחמה מחדדת את החישבה, כנראה, 

למרות העייפות. 

חיבוק אוהב לך. <לב> 

רבקה שלך

---