וּלְיַד כָּל אֶחָד בְּכָל עֵת

זועק, עצוב: וליד כל אחד בכל עת עומד לו מלאך השרך לעוץ בדרך בה ילך אבל האדם כאשר בידו המציאה וגם פתח ליציאה, תמיד ימצא דרך שאינה בעלת ערך לקלקל לעצמו ולאחרים ולפעמים גם למלאך. תודה רבה לך אברהם היקר, ערב טוב ושקט.

המסקנות  המתבקשות מהשיר החכם הזה-הנן:

1. אין אנו מלאכים.

2. יש לנו עזרה-אבל ההחלטה בידינו.

3. אנחנו פחות חכמים מהמלאכים.

4. אנחנו טיפשים יותר ממה שבריא לנו.

והאחריות לקטינת האף וקלקול הצורה היא שלנו!

באסה!!!

הכתב הזה מזכיר לי שמעולם לא הקשבתי למלאכים.

רק למלאכיות.

אני בצרות?

חריזה נהדרת. כתב שנון.

אהבתי.

לפי ש"י עגנון בנובלה היפה "תהילה" אין נשים מלאכיות.

"זקנה אחת הייתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם. צדקת... אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים, הייתי מדמה אותה למלאך אלוקים... אלמלא בגדי זקונה שעליה, לא ניכר בה שמץ זיקנות..."

תודה רבה על תגובתך המחמיאה.

פורים שמח

השיר מציג דימוי של מלאך משרת המלווה כל אדם ומייעץ לו  מתי לפעול, מתי לחדול ומתי לשתוק , כסמל למצפון, לתבונה או לקול הפנימי.

לאדם ניתנת בחירה חופשית: הוא רשאי להקשיב לקול המכוון או להתעלם ממנו. גם כאשר יש ליווי שמימי וחכמה זמינה, האחריות נותרת בידי האדם , והוא עלול, מתוך בחירה שגויה, להזיק לעצמו, לאחרים ואף לסדר הראוי עצמו.

יפה כתבת בבר1

לילה טוב ושקט

שמוליק

לכל אחד ואחת יש מלאך משלו משלה. רק לדעת להתבונן בסימני הדרך. 

המלאך כמצפון או אינטואיציה: המלאך מלווה את האדם ומנסה לכוון אותו ("פעל", "חדל"). הוא מייצג את הקול הפנימי, המוסר או התבונה העליונה.

חופש הבחירה השיר מדגיש שלאדם יש אוטונומיה מלאה. הוא יכול להקשיב למלאך, אך גם יכול להתעלם ממנו לחלוטין.

הנטייה לקלקול הבית האחרון הוא לב השיר. הוא מציג גישה פסימית לפיה האדם, גם כשיש לו "מציאה" (הזדמנות טובה) ו"פתח ליציאה" (דרך להינצל), נוטה לבחור דווקא בדרך "שאינה בעלת ערך".

האפקט הסביבתי הטעות של האדם אינה נשארת רק אצלו; הוא "מושך עמו את התאום" (פוגע באחרים) ואפילו "מקלקל למלאכים", מה שגורם למלאך המיואש לוותר ולשוב לשמיים.

 השיר מדבר על הטרגיות שבטבע האדם: היכולת לבחור ברע ובהרס למרות קיומה של הדרכה מיטיבה.

יפה כתבת תודה ויומשקט